--- סוף עמוד 223 ---
הרגיש שהוא צריך לעזור או משהו, אבל אני לא זוכר, אני לא זוכר את רמי מדבר, אני לא זוכר למה, אולי לא הייתי בפנים ... יש לי לגבי רמי יש לי איזה שהוא blackout מוחלט. אני לא זוכר אותו מדבר..." (עמ' 3524-3523). אישור לגרסתו של ברזילאי אין כאן, ונסיגה לערפל הסמיך והנוח של הבלקאאוט יש כאן.
הנה כי כן, מחוסר זיכרון מוחלט שאמר את שאמר, עבור ל"פטפוט" ול"זריקת שטויות" במהלך נוכחות קצרה במפגש שיש לנצלו לשם קידום הקמת ארגון קבלני גיזום, עד שלבסוף הגענו ל"נשארתי עוד כמה דקות" תוך הסכמה כי במהלך הפגישה לא דיבר כלל על ארגון קבלני גיזום, כי אם, לדבריו, על הרגעתו של גדליה (עמו מעולם לא דיבר על "הסדרים", לטענתו) וזרק דיסאינפורמציה שתכליתה כלל אינה ברורה. נותרנו, אפוא, עם השיחה בפגישת מסובים שההסבר היחיד לה עולה מתוכה ואינו טעון כל פרוש: התחייבות מצדו של ברזילאי להודיע לירון שכל המשתתפים הסכימו שלא יפריעו לו בירושלים (והתחייבות נוספת להורדת "הצפונים" ו"הגדולים" ממכרזי הדרום). התחייבות זו משתלבת היטב באמרותיו של ירון בחקירותיו לפיהם מכרז ירושלים 2010 תואם הן עם זוהר והן עם ברזילאי.
236. נפנה עתה לשיחות מואזנות שונות בתקופה שבין פרסום המכרז ועד להגשתו.
מספר ימים לפני סיור הקבלנים הראשון, ב-16.6.2010, שוחח ברזילאי עם ירון (ת/300, שיחה 700/141, עמ' 90) ושאל אותו: "בגדול, בגדול מה אתה רוצה? שנופיע בסיור או אתה לא רוצה שנופיע בסיור?". כמו במקרים רבים אחרים, מפלטו הראשון של ברזילאי ממוצא פיו הטעון הסבר הוא "אני לפעמים מדבר בטלפונים שטויות" ו-"יכול להיות שזה שיחת חולין. זה שום דבר" (ת/85, ש' 122-115). במקום אחר חזרו החוקרים ובקשו הסבר מדוע שאל את ירון אם להופיע בסיור, ותשובתו הייתה "לפעמים זה טקטיקה, לפעמים זה אפשרות לגשש אם שווה לי ללכת ולזכות". אלא שהחוקרים, שלא במפתיע, לא הסתפקו בתשובה בלתי עניינית זו והעמידו אותו על כך שבשיחה הוא נשמע שואל את ירון מה הוא רוצה (להבדיל מ"טקטיקה" או שיחת גישוש על מנת לראות אם שווה לו להתחרות) ותשובתו הייתה "השאלה יוצאת כשאלה, אבל מבחינתי בשורה התחתונה אני זה שמחליט מה לעשות" (ת/91, ש' 84-79).
בבית המשפט התקשה להסביר מדוע היה עליו להתייעץ עם ירון בשאלה אם להופיע לסיור אם לאו. תשובתו הייתה "לי היה אכפת שירון יעבוד. כששאלתי אם אני פיזית צריך להיות
--- סוף עמוד 224 ---