--- סוף עמוד 311 ---
עופר, הסביר שלא הייתה לו סיבה לעשות זאת משום שעופר מעולם לא היווה איום מבחינתו והוסיף "אתה רואה שאני בא להגיד לך עשיתי הסכם עסקה עם גדליה" (עמ' 19).
מן המובא לעיל עולה בבירור, כי ירון אינו מכחיש, בהודעה האמורה, שהוא זה שפנה לגדליה אם כי אינו מוציא מכלל אפשרות שהייתה גם פנייה מצדו של האחרון. בנוסף, ירון מודה בה, באופן חד משמעי, כי ההסכם מהווה תשלום שאינו מותנה בעבודה (תשלום "נטו"). וכפי שבכל הנוגע להודאתו ביחס למכרז 2004, בגדרה ביקש להמעיט מחומרת הדברים בטענה כי גדליה לא יכול היה לעמוד בתנאי הסף אולם הוא נאלץ לשלם לו משום שנסחט ואוים על ידו, גם הפעם שב וטען כי גדליה לא יכול היה לעמוד בתנאי הסף, אולם – כך עולה מדבריו – ממדרגת סוחט ומאיים הועלה למדרגת "שותף" במכרז. אלא שהפעם, וכפי שכבר הוזכר לעיל, במהלך הפגישה אצל עו"ד גוטגליק ב-4.7.2010 טען גדליה באוזני ירון כי זה כבר שלוש שנים הוא עומד בתנאי הסף (ת/351א, עמ' 14), היינו החל מ-2007. ירון לא סתר את דבריו בהזדמנות זו וקיבלם ללא עוררין. אין לפנינו, אם כך, כל הסבר ל"שותפות" מלבד הרצון למנוע מגדליה להתמודד במכרז, או "להפריע", על פי הז'רגון המקובל בין המעורבים בפרשה.
59. לכל אלה אוסיף את הדו שיח בין ירון לבין גדליה במהלך "פגישת הג'קוזי" (ת/348א, עמ' 15-14) שהובא במסגרת הדיון באישום השני, את דבריו לפרץ קופר בשיחה מ-18.7.2010 (ת/300, שיחה 8430/141, עמ' 708), שאף היא הובאה לעיל, לפיהם במכרזים הקודמים לא הייתה לו סיבה להיות לחוץ משום שהיה "במאה אחוז", ואת דבריו בהודעה ת/20 (עמ' 5), לפיהם מאחר שלא תמיד ניתן "לסגור" הכל ולהביא בחשבון את כל הקבלנים, יכול להיות שלמרות כל המאמצים למנוע תחרות יבוא מישהו שלא הבאת אותו בחשבון והוא יזכה, כפי שקרה הדבר ב-2007. דברים מפורשים.
בהקשר זה אזכיר גם את שיחתם של ירון וגדליה ב-3.7.2010 (ת/300, שיחה 4725/141, עמ' 391), במהלכה, לאחר שירון דיווח לגדליה על הפגישה שנקבעה למחרת היום אצל עו"ד גוטגליק (על מנת להכין הסכם אי תחרות למכרז 2010), ביקש גדליה לוודא כי הזוכה במכרז אמור להיות ירון ולא אסא, על מנת שהכל "יחזור להיות מה שהיה", שכן "לא רוצה לחזור לא לפני שלוש שנים ולא זה". ירון, שביקש להניח את דעתו, הגיב באומרו "פעמיים לא יעשו לי ולך דברים כאלה". הנה כי כן, מכרז 2010, שאין חולק כי תואם, אמור להחזיר את הדברים למסלולם, קרי לתיאום שהיה נהוג בעבר, בטרם עשו לירון ולגדליה גם יחד "דברים כאלה". ירון מדבר, אפוא, עם גדליה כשותף לתיאום וכמי שכמו גדליה "נגזל" ממנו המכרז.