כך, לדוגמא, הפעם הראשונה בה תועדה טענתו של זוהר ולפיה הוא סובל מבעיות פסיכולוגיות שהשפיעו על איכות אמרותיו בחקירה הייתה בהודעה השביעית שנגבתה ממנו, ת/447. באותה הודעה חזר בו, כזכור, מן הגרסה לפיה הרישום "50 גדרה אור יהודה" מבטא תשלום שקיבל מהראל גולסט על מנת שלא יתחרה במכרז האמור. כשנתבקש ליתן הסבר חלופי לרישום, לאחר החזרה מן ההסבר המקורי שנתן, השיב "אני באמת לא זוכר, אולי זה היה רצון להשתתף במכרז. חסר לי פה אינפורמציה. זה הזמן להדגיש שוב את הבעיה במבנה האישיות שלי שהיא גבולית עם הפרעות נרקיסיסטיות" (ש' 43-41). מקובלים עליי דבריה של החוקרת לפיה יש באופן תיעוד דבריו של זוהר במקום זה כדי ללמד על הדיוק בתיעוד אמרותיו השונות (עמ' 1936, עמ' 1949-1945), שהרי לו באמת נמנעה מלתעד את הטענה האמורה, שלגרסת זוהר נטענה קודם לכן ועוד בדרך מביתו עת נעצר לחקירה (עמ' 1259), לא הייתה מתעדת את המילה "שוב" שנאמרה מפיו, באשר יש בה כדי להחשיד שאמרות דומות קודמות לא תועדו כמתחייב.
16. לא מצאתי ממש בניסיון להסיק שדבריו של זוהר לא תועדו במלואם, מן הפער בין אורך הודעה אחת לבין אורך הודעה אחרת, שנמשכו שתיהן, על פי המתועד, פרק זמן דומה (ראו חקירתו על ידי עו"ד גלעדי, עמ' 1258). העובדה שחקירה אחת (ת/442) התמשכה על פני שמונה שעות ומכילה 29 עמודים, בעוד שחקירה אחרת (ת/444) התמשכה על פני למעלה משש שעות ומכילה 15 עמודים בלבד, אינה מלמדת שכמחצית מדבריו של זוהר, בחקירה השנייה מבין השתיים, הושמטה. בצדק הסבירה עו"ד אגוזי, כי לפעמים מדברים לאט יותר,
--- סוף עמוד 44 ---
לפעמים הנחקר משתהה וחושב בטרם ייתן את תשובתו (ראו לדוגמא ת/441, ש' 230: "הנחקר חושב הרבה זמן"), לפעמים מבקש הוא הפסקות סיגריות רבות יותר ועוד (עמ' 1944-1943).
17. זאת ועוד. טענתו של זוהר לפיה החוקרים תעדו רק את מה שהיה לשביעות רצונם נסתרת מעצם העובדה שהודעותיו שזורות התבטאויות רבות בהן הכחיש תיאומי מכרזים, חשדות לשוחד ואף חזרה מגרסה מפלילה.
כשהתבקש להסביר על ידי עו"ד ממון את פשר המשפט שתועד מפיו בהודעתו הראשונה, ת/441 (ש' 232-231): "אני מפחד שברגע שאפתח אגיד דברים כדי לתת לכם את כל מה שאתם רוצים", טען זוהר כי החוקרת החסירה את המשך הדברים שלטענתו נאמרו על ידו והם: "ולא את מה שהיה באמת" (עמ' 1336-1335). עו"ד אגוזי הכחישה במפגיע את שיוחס לה והעידה כי לו כך אמר זוהר הייתה מתעדת זאת (עמ' 1939). איני מפקפקת בדבריה, שהרי כפי שראינו לעיל, תיעדה אמירות רבות של זוהר בהן הכחיש חשדות שיוחסו לו (כגון חשד למתן שוחד ולתיאום מכרזים אחרים שלא נכללו בסופו של דבר בכתב האישום לאחר שנמצא כי הכחשתו של זוהר אמת או לפחות נתמכת בראיות אחרות המעוררות ולו ספק סביר). כך גם תיעדה את חזרתו של זוהר מגרסאות מפלילות בעניין מכרזי גדרה-אור יהודה וצפת. את המשפט המצוטט לעיל מתוך ת/441 יש להבין על רקע דברים קודמים שהשמיע באותה חקירה, שהייתה חקירתו הראשונה. כאשר נשאל אם הוא נוהג לשוחח אם המתחרים שלו על המחירים של הצעותיהם טרם הגשתן למכרזים השונים השיב: "פה אנחנו מגיעים לשאלות שהתשובות שלהם מפלילות ולכן הייתי רוצה לעצור רגע ולדבר על החקירה. אני לא מתכוון לתת הכל על מגש של כסף בלי לדעת מה יהיה אתי. אני בטוח שיש לכם מספיק בשביל לשים כמה מאתנו בכלא" (שם, ש' 221-219). חיבורן של שתי האמרות הללו מוביל למסקנה, כי לא החשש מפני הפללת שווא עמד לנגד עיניו של זוהר, אלא התובנה כי יש בדבריו כדי להפליל את עצמו ואת חבריו. הוא ניסה, אם כן, לנסות ולהפיק תועלת ממסירת גרסת אמת, שלא התכוון להושיטהּ לחוקרים על גבי מגש של כסף, כלשונו. יתרה מזאת, סירובו להשיב ואמירתו שאינו מתכוון לסייע לחוקרים בלי לדעת מה יהיה אתו, מלמד דווקא על יכולת עמידה על שלו. הנה כי כן, החשש שהביע מספר שורות לאחר מכן, שאם "יפתח" יאמר דברים "כדי לתת לכם את כל מה שאתם רוצים" עניינו בכך שייתן לחוקרים הכל על מגש של כסף, מבלי שיידע מה יהיה אתו, היינו בלא תמורה, ולא משום שחשש שדבריו לא ישקפו את המציאות כהווייתה. ראיה לכך שזה החשש האמתי תימצא לנו בזכרון דברים (ת/526) שכתבה החוקרת עדי אגוזי על דברים שהשמיע לה זוהר במהלך הפסקת סיגריות באותה חקירה, ולפיו: "במהלך הסיגריה דיברנו עם זהר כץ שאמר לנו שברצונו לשתף פעולה ולספר לנו הכל. זהר אמר שיש בסיס לחקירה שלנו ושהקבלנים באמת