28. הפגישה נמשכת, והנה דבריו של נאש:
--- סוף עמוד 397 ---
"נאש: הוא לא יזייף פה, המעטפות אצלי עכשיו. אם אני לא מחזיר לו הוא לא יכול להגיש כלום, אז מה? הוא יכול להגיש משהו?
גדליה: והשני? מה אתו?
נאש: גם, המעטפות אצלי, מה? אני מחזיר להם, אני מילה שלי, שאני מחזיר להם את המעטפות, הרי יש פה שיקים שלהם. ...אני בא אחרי ההגשה, בשתים עשרה כולם הגישו, לא מחר, יום למחרת אני יביא להם את הזה... אתה מבין? ...שלא יוכלו להגיש בכלל אם יהיה איזה משהו, אתה מבין. זה מה שאתם רוצים, אני פשוט מאוד, אתם רציתם מעטפות, אני הלכתי אספתי מאנשים מעטפות, נתתי להם מילה, הכל טוב ויפה, עכשיו הכל נשאר זה רק למלות את המחיר ולהגיש ומי שזוכה שיהיה לו אלף לבריאות" (עמ' 8).
בהמשך לדברים אלה ולשאלתו של איתן, המופנית, על פי ההקשר, לארז, אם הוא זה שממלא את המעטפות של כולם, השיב ארז "מה פתאום" ואיתן הסביר כי יש להיזהר כך שכתב היד יהיה שונה בהצעות השונות, כדי לא "לסבך את העניינים". ארז השיב כי אכן, "בגלל זה אנחנו נפגשים בבוקר".
בהמשך נשאל נאש על ידי גדליה אם "הוא" (ועל פי ההקשר הכוונה לירון) נתן לו את המעטפה של ורד בר, או שמא נאש קיבל את המעטפה ישירות מוורד בר. תשובתו של נאש הייתה שהיה אצל ורד בר בבוקר. עוד אמר, שיש לו שלושים מעטפות באוטו. הנוכחים ממשיכים ומחליטים להכניס את המעטפה של שולה קסנטיני כגיבוי לרמלה; מוצגת המעטפה של ירון; ועוד כיוצא באלה דיבורים (עמ' 9).
29. משהבין גדליה מדברי נאש כי ירון אינו מוכן להגיש הצעת גיבוי לרמלה, אלא רק להפקיד בידיו של נאש את מעטפות מכרזי הדרום עד לאחר עבור המועד להגשת הצעות (היינו "לא להפריע"), אמר לנאש "תגיד לו בטלפון עכשיו כל הנושא שביני ובינו לירושלים מותנה בזה שמחר הוא מגיש הצעת גיבוי ברמלה ... אם הוא מגיש הצעת גיבוי ברמלה אז אני רואה את הדלת נפתחה. אם אני, הוא לא הגיש הצעת גיבוי ברמלה, אז אין על מה לדבר. הוא יכול להגיש מה שהוא רוצה ברמלה" (עמ' 10). אעיר במאמר מוסגר, כי התייחסותו של גדליה ל"נושא שביני ובינו לירושלים" מלמדת, כי דיווחו למפעיל ועדותו בבית המשפט, שיום לאחר פגישת מסובים נעשתה אליו פנייה מצד ירון, באמצעות רמי ברזילאי וארז, ולפיה הוא מעוניין להגיע עמו להסדר במכרז ירושלים – אמת יסודם.
כתוצאה מהדו-שיח הזה יצא איתן מן החדר על מנת להתקשר לירון והוא נשמע פונה לירון בשיחה טלפונית: "ירון, איתן קסנטיני, מה המצב?". במקביל פנה גדליה לנאש בשאלה היכן