רוזנר אישר, במהלך עדותו בבית המשפט, לאחר שהקטע המובא לעיל הושמע לו, כי ארז הוא הדובר וכי הוא יכול "לשער" כי ארז משוחח עמו (עמ' 1998).
47. בכל הנוגע לעדותו של רוזנר ביחס לפגישה הנדונה יש לומר, כי תחילה טען כי כלל אינו בטוח אם התקיימה כזו, על אף מה שאמר לו ארז ערב קודם (עמ' 1998). משאמר מה שאמר, רוענן זכרונו באמצעות הודעתו ברשות, בה סיפר כי ביום הגשת ההצעות לחמשת מכרזי הדרום נפגשו כל הקבלנים במקום מסוים וכתבו מחירים. או אז הודה כי הוא נזכר בכך. משנזכר, התבקש לומר מה הוא זוכר מאותה פגישה. תשובתו, האופיינית יש לומר, הייתה "אני הייתי בחוץ, ניסיתי להשיג את איל בטלפון ... ובאיזשהו שלב כבר לא ניסיתי להשיג אותו והלכתי להגיש את המכרזים" (עמ' 1999).
זכרונו של רוזנר הוסיף והשתפר לאחר שהוקרא לו קטע נוסף מאחת מהודעותיו, בה אמר כי בין הנוכחים בפגישת הבוקר היו ארז, שאול זכרי, גולשני, ניסים קסנטיני ואנשים נוספים שאינו מכיר (עמ' 2000). אולם משהתבקש לשוב ולהתייחס למה שהתרחש בפגישה שב על טענתו לפיה היה בחוץ והוסיף כי שמע צעקות וויכוחים. בא כוח המאשימה ביקש לרענן את זכרונו מאימרתו, ולפיה "לא זוכר אם זה ממש ביום ההגשה או יום לפני שישבנו למלא את כל המכרזים וכתבי הכמויות". רוזנר נשאל אם הציטוט מרענן את זכרונו, והשיב "אני חייב להגיד לאדוני שהאופי והדרך ואני אמרתי לך את זה גם בפגישות קודמות, שהחקירות מתנהלות וכל הזמן משמיעים אתה די מובל לאיזה נקודה ואתה או שאתה משתף פעולה ישר או שאתה הולך למעצר ואני הלכתי עם החקירה שם בשביל לעבור את זה בשלום אבל להגיד לך דברים ודאיים מה שאמרתי לך על הפגישה זה מה שאני יודע. אני הייתי בחוץ, שמעתי ויכוחים, אני לא יודע מעבר לזה להגיד לך שום דבר ודאי" (עמ' 2001). עם זאת,
--- סוף עמוד 409 ---
אישר בעדותו כי אמר לחוקריו את הדברים שצוטטו מפיו, אלא שלטענתו, היה זה בעקבות איומים שהושמעו כלפיו שילך למעצר.
יצוין, כי רוזנר חזר על תיאור מה שהתרחש בפגישה בשכונת התקווה גם בהודעה מאוחרת שלו (מ-22.2.2011), כחודשיים לאחר תחילת החקירה, כשברור שה"איום" הנטען במעצר הוסר מעליו. במענה לשאלה האם ארז או מישהו אחר מן הקבלנים אמר לו אלו סכומים לרשום בכתב הכמויות השיב "אני לא זוכר את זה אם קבלנים אמרו לי או שאני חשבתי לבד. מישהו שם אמר מה הסכום הזוכה בכל מכרז, הנחה את כולם לרשום מעל. אני לא זוכר מי זה אמר את הסכום". גם ציטוט זה לא הועיל וזכרונו של רוזנר בכל הנוגע לתוכן הפגישה לא נעור (עמ' 2002). והנה מתברר, כי בחקירתו אמר רוזנר בעניין הנדון דברים נחרצים עוד יותר. כך, באותה הודעה מאוחרת, הציג החוקר לרוזנר תהייה על גרסתו לעניין תוכן הפגישה המדוברת, באשר בכל גרסאות הקבלנים שהשתתפו בחמשת מכרזי הדרום לא תואר אירוע בו ישבו קבלנים וכתבו את הצעותיהם למכרזים הללו. תגובתו של רוזנר הייתה "אני מוכן להישבע שהיה דבר כזה". על אף הציטוט, עמד רוזנר על טענתו בבית המשפט כי היה בחוץ וכי על כן אינו יודע מה התרחש בפגישה (עמ' 2003).