עוד הוא טוען, כי התעקשותו של גדליה על גרירתו להסדר הייתה בניגוד מוחלט להוראות מפעילו. גדליה הרי איים להכשיל את ההסדר אם ירון לא ייטול בו חלק, כעולה מתמליל השיחה ת/339א, במהלכה הודיע גדליה לארז ש"אם המעטפות של העוקצים אני לא רואה אותן חתומות וזה, סליחה ארז, אני לא בכיוון".
אכן, כפי שהעיד שלום יהודה בהגינות, גדליה לא צריך היה להתעקש על המעטפות של ירון (עמ' 1771). עם זאת, הגם שגדליה חרג בעניין זה מן ההנחיות שניתנו לו, ואיני מתעלמת מכך שפעולותיו הודרכו בעוינות שנוצרה בליבו כלפי ירון והאחים קופר לנוכח מה שארע במכרז ירושלים 2007, איני מוצאת כי יש לראות בכך התנהלות העולה כדי הדחה.
ראשית, את מעטפות מכרזי הדרום רכש ירון מיוזמתו שלו, לאחר ששלח לסיור הקבלנים נציג מטעמו (חיים חסון). היה זה עוד בטרם הבשיל התיווך בינו לבין גדליה, באמצעות ארז, לידי פגישה ביניהם, לאחר תקופה ארוכה של נתק. אמנם, לטענתו, רכש את המעטפות בתום לב, ועל מנת ליצור לעצמו אופציה להתמודד בהם. בעניין זה אפנה לקביעתי, בפרק העוסק באישום הראשון, לפיה רכש ירון את המכרזים על מנת "לאותת" על כך שהוא עשוי להתחרות בהם אם לא יימנעו מ"להפריע" לו במכרז ירושלים 2010. אביא בהקשר זה את דבריו באחת מהודעותיו, ולפיהם "...הנחה של קבלנים בדברים כאלה היא שהוא יש לו
--- סוף עמוד 423 ---
פרנסה אז הוא לא יבוא לזה. לי יש את הפרנסה ... אם אני או הוא או אני יאבד את המקום שנותן לי את התקורה של האנשים שלי אז אני חייב למצוא עבודה. אז אני אלך למקום אחר" (ת/19, עמ' 12). אזכיר, כי כך פרשו את התנהלותו הקבלנים האחרים, כעולה מפגישת מסובים וגם בעניין זה הרחבתי שם. ואם כך, משהחלה הפעלתו של גדליה כסוכן, היה זה במקביל לכך שירון "אותת" לחבריו הקבלנים שהוא מצפה מהם שלא "יפריעו" לו במכרז ירושלים על מנת שלא יתחרה בהם בדרום. משמע, ירון לא היה "זקוק" לגדליה על מנת לייצר בתודעתו נכונות לעבור עבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים. הנכונות הייתה קיימת קודם לכן, שלא לדבר על מעורבותו השיטתית בהסדרים כובלים קודמים בירושלים, החל מ-2004 (ואף קודם לכן – מעשים שהתיישנו), כפי שהודה בחקירותיו ברשות.
שנית, הדרישה שירון יגיש הצעת גיבוי ברמלה באה גם מארז. כעולה מתמליל הפגישה בביתו של ארז, ת/340א, ארז הביע את דעתו כבר בתחילתה כי "עדיף לשים כמה שיותר אנשים מהסיבה הפשוטה שאם יחשבו על איזה קרטל או משהו כזה, שהם פוסלים אותנו מלהשתתף עוד הפעם" (עמ' 1). גם בהמשך הפגישה, לאחר שנאש ואיתן קסנטיני הגיעו, פנה ארז לנאש ואמר לו "תכניס גיבוי את רמלה". כשנאש התנגד לכך ואמר ש"את שלהם לא מגישים בכלל" היה זה ארז שהגיב "אני אומר תגיש", תוך שהוא מסביר כי הדבר נחוץ לשם מניעת חשד לקרטל. ארז חזר על דרישתו להכניס את המעטפה של רמלה פעם אחר פעם: "לפחות את רמלה תכניס אותם" או "אפשר להכניס אותו כגיבוי חסר לנו גיבוי" ולבסוף, ארז הוא שביקש מאיתן להתקשר עם ירון ולומר לו "תגיד לו ארז הולך על רמלה, תשאל אותו אם אפשר להכניס אותו כגיבוי" (עמ' 7). יש לזכור, כי רמלה נועדה לחלוקה בין גדליה לבין ארז, וכי היה זה אפוא גם עניין אישי של ארז לגרום לכך שהצעתו של גדליה תזכה והוא יקבל את חלקו. המובא לעיל שולל כל אפשרות שירון היה נתון בלחץ, שלא בטובתו, לאפשר את השימוש במעטפה שלו כהצעת גיבוי. פנייתו של ארז אליו הייתה פנייה המנוסחת כבקשה, וירון יכול היה בקלות להימנע מכך אם לא היה מעוניין ליטול חלק במעשה העבירה. פנייתו של ארז ודאי אינה פנייה של סוכן מדיח.