79. בעת שסקרתי את פגישת מסובים הבאתי ציטוטים מפיו של רמי ברזילאי, המלמדים בבירור על כך שנטל חלק מודע וחשוב בגיבוש ההסדר הכובל ביחס לחמשת מכרזי הדרום. הוא שהציג את התכנית לפני גדליה, עם הגיעו של הלה לפגישה. בין היתר הציג את ההסכמה שהקבלנים הצפונים "לא יפריעו" לאלה הדרומים, ולהיפך. כך גם נטל על עצמו את התפקיד לפנות לירון ולהבטיח לו שהקבלנים "לא יפריעו" לו במכרז ירושלים, על מנת להסיר את החשש ש"יפריע" להם בחמשת מכרזי הדרום. בנוסף התחייב להיפגש עם השביל הירוק (הראל גולסט), ורד בר (פרץ) וירון, על מנת לקבל מידיהם את המעטפות למכרזי הדרום.
80. גרסתו של ברזילאי בבית המשפט ביחס לדברים המפורשים הנשמעים מפיו, היא בלתי אפשרית, בלשון המעטה. עמדתי עליה גם בהתייחס לעובדות האישום הראשון, וארחיב עתה ביחס לאישום הנדון בפרק זה.
אפנה תחילה לכך, שבמהלך חקירותיו ברשות סרב לאשר שהמדובר בקולו וטען כי "אולי זה לא הקול שלי אבל אולי כן; "יכול להיות"; "לא יודע" (ראו: ת/87, ש' 63-50). הוא אף הביע ספק אם בכלל היה נוכח במפגש, וכי אם היה – "ראשו" לא היה שם (ת/88, ש' 278; ש' 286-285, וכן ראו ת/89, ש' 106-104; ש' 128; ש' 246-237).
אשר לתוכן הדברים טען בחקירותיו כי המדובר ב"אסטרטגיה" ביחס למחיר שיציע במכרז (ת/87, ש' 293-287). כך טען גם כי דבריו נוגעים לאיגוד מקצועי של קבלני הגיזום (ת/87, ש' 31-28; ת/88, ש' 218-217; ת/89' ש' 422-419).
81. בעדותו בבית המשפט שב אליו זכרונו. הוא אישר כי קולו נשמע במפגש מסובים ואף הביע פליאה הכיצד זה בחקירה לא זיהה אותו (עמ' 3811). לטענתו "בחלוף הזמן, בשנה האחרונה אני רואה שזה אני" (עמ' 3820). איני שותפה לפליאתו. ניכר בעליל, כי בעת
--- סוף עמוד 431 ---
החקירה ביקש ברזילאי להותיר בידיו את כל האופציות ולא להתנגש התנגשות חזיתית עם עובדה ניצחת ולפיה הוא אחד הדוברים באותה פגישה. לכן השיב כי "אולי כן ואולי לא" וכך איפשר לזכרונו להתעורר כעבור חמש שנים, מבלי שניתן יהיה לכאורה להעמידו על סתירה חזיתית עם גרסתו ברשות. הדברים אינם משכנעים כלל ועיקר. דבר לא קרה "בשנה האחרונה" שהיה בו כדי לגרום לו להיווכח שהמדובר בקולו, דווקא עתה. כפי שזיהה אותו בקלות באולם בית המשפט, כך לא הייתה כל מניעה שיזהה את קולו בעת החקירה. לא ניתן על ידו כל הסבר למהפך שחל בעמדתו בעניין זה.
לגופם של הדברים שתועדו מפיו במהלך מפגש מסובים הודה בבית המשפט, כי אלה "לא קשורים בשום צורה" לאיגוד מקצועי של קבלנים (עמ' 3813). עם זאת, בעדותו בבית המשפט ביקש לשוות לנוכחותו במקום נוכחות שולית וקצרה, ואת הדברים שאמר ביקש לאפיין כדברי הבל, כשטויות. בדרך זו ביקש להמשיך אותו קו שנקט בחקירה, ולפיו גם אם היה נוכח במקום פיזית, ראשו לא היה שם. כך, למשל, טען כי התבקש להגיע לפגישה שנושאה איגוד מקצועי וכי בפתח הפגישה התבקש "לזרוק כמה מילים", "כדי להרגיע את החבר'ה" (עמ' 3724). הוא זכר שדיבר "שטויות", טען שדבר מהדברים שאמר "לא עמד במבחן המציאות" וכי "לא הייתי אמור להישאר שם מעבר למספר דקות" (עמ' 3820). מעדותו עולה במפורש כי הבין שהנושא המדובר הוא תיאום מכרזים, אולם למרות הבנתו את הנושא ולמרות שמיהר מאוד לטקס סיום קורס צבאי של בתו, נותר במקום "כי אני יודע שהדברים האלה לא יחזיקו מים", ואמר מה שאמר "סתם בשביל לרצות" (עמ' 3813-3812).