59. גם בשאלה האם דיבר ארגוב על תכניות הנסיעה במהלך הפגישה בוואדי ערה עולות תהיות מגרסאותיהם של ארז וברזילאי ומתגלעות סתירות ביניהן.
ארגוב העיד באופן חד משמעי, כי במועד הפגישה איש לא ידע שהוא עומד לנסוע. הוא הכחיש את דברי ברזילאי בהודעתו ת/94 (ש' 570-567), ולפיהם אמר במהלך אותה פגישה כי בכוונתו לעבור לעיסוק בתחום הנדל"ן בתאילנד. ברזילאי, לדבריו, לא רק שלא ידע במועד הפגישה שהוא עומד לנסוע, אלא שכל עניין הנדל"ן לא היה ולא נברא (עמ' 2451-2450). ארגוב שלל לחלוטין את האפשרות שכשחשף את תכנית הנסיעה הציג אותה כנסיעה עסקית: "ממש לא יכול להיות, חד וחלק. עם מי שדיברתי אמרנו שאנחנו עושים שנה חופש מהעולם" (עמ' 2510). במהלך חקירתו הנגדית הוצג לארגוב, כי לא ייתכן שהידיעה בדבר כוונתו לנסוע נותרה במעגל המשפחתי המצומצם עד סמוך למועד הנסיעה, באשר היה עליו למצוא אדם שינהל את עסקיו במקומו; להשכיר את הבית וכדומה. אלא שארגוב הבהיר, כי לעובדיו דיווח על תכנית הנסיעה רק סמוך למועד הנסיעה עצמה (להבדיל ממועד קבלת ההחלטה); כי את הבית אין קושי להשכיר, שכן מקום מגוריו מבוקש מאוד וניתן היה לעשות זאת ברגע האחרון; כי גם איתורו של מנהל עבור עסקיו (מאיר רוזנר) לא נמשך עת רבה וכי ייתכן שאלמלא הפגישה המקרית עמו שלושה עד ארבע שבועות לפני מועד הנסיעה והסיכום המהיר ביניהם ימים ספורים לאחר מכן, לא היה נוסע; וכי מלבד המעגל הראשון של בני המשפחה איש לא ידע על התכניות עד סמוך למועד הנסיעה. כך גם שלל את האפשרות שקרובת משפחה של ארז, המתגוררת במושב בו הוא מתגורר, סיפרה לארז על כוונות הנסיעה, וזאת משום שלא היה סיכוי שהיא תדע (עמ' 2479-2476). ארגוב, כמובן, לא יכול היה לשלול באופן מוחלט את ידיעתם של ברזילאי ושל ארז על כוונת הנסיעה, אולם חזר ואמר כי "לידיעתי הם לא ידעו ולא יכלו לדעת" או כי "לא סביר שמישהו יכול היה לספר" (עמ' 2478).
--- סוף עמוד 544 ---
60. האמון המלא בעדותו של ארגוב בעניין זה מתחזק לנוכח מספר שיקולים. האחד, ההיגיון העומד מאחורי התנהלותו של ארגוב, כפי שהסביר זאת בעדותו:
"כי ברגע שהעניין הזה היה מתגלה, הנסיעה שלי הייתה מתגלית אז 'הכוח' שהיה לי על העניין הזה, על הגבייה של החובות, על אותה הזדמנות הכוח היה נגמר בעצם, הכוח שלי היה בעצם באי ההתמודדות שלי ואם היה יודע שאני נוסע היה לו ברור שאני לא אתמודד אז לוח הזמנים שלו היה משתנה לחלוטין וסביר להניח שזה לא היה קורה באותה פגישה" (עמ' 2452).