50. הדוברים התכנסו לסיכום. גדליה הסכים לתת לירון את ההצעה שלו, ארז הוסיף ש"צריך לסגור את זה עוד מחר" וכי הוא עצמו צריך לנסוע לצפון "כדי לדבר עם הצפונים" (שם, עמ' 31). בהמשך השיחה הבהיר גדליה לארז כי מבחינתו, חלק מהעסקה הוא שארז "לא יפריע" לגיל בראשון לציון (שם, עמ' 32).
51. על גרסתו של ארז עוד אעמוד בהרחבה, אולם כבר כאן אעיר כי לנוכח האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענתו לפיה סבר כי שיתוף הפעולה המתרקם בין גדליה לבין ירון הוא חוקי, או כדבריו "ברור לי שזה התקשרות לגיטימית. ברור לי שזה מעורב בעורך דין. ברור לי שכל העסק הוא אמתי. אין פה שום דבר שהוא חריג. הוא לגיטימי ביותר. מה לא ראיתי בזה שום דבר מוזר" (עמ' 3467 לפרוטוקול). איסוף "הניירות" עליו הוא מדבר, מילוי המעטפות עבור האחרים עם הפרטים שלהם, שיחה עם "הצפונים", הגשת הצעות גיבוי על ידי קבלנים העומדים בתנאי הסף ועוד כהנה וכהנה דיבורים שהובאו לעיל, אינם מתיישבים עם תום לב ועם הבנה כאילו המדובר בהתקשרות לגיטימית המגובה בהסתמכות על עצתו של עורך דין מומחה.
ביטוייה של פגישת הג'קוזי בשיחות מואזנות שהתקיימו אחריה
52. זמן קצר לאחר שעזבו גדליה וירון את ביתו של ארז, התקשר ארז לאחיו, רונן, ודיווח לו על הפגישה (ת/300, שיחה 1370/143, עמ' 188). על כך שגדליה התחייב ליטול אחריות על גיל; שהוא עצמו התחייב שלא יפריע לגיל בראשון ובלבד שגיל לא יפריע במכרז הגיזום באילת, העומד להתפרסם. בהמשכה דיווח לרונן שגדליה רצה "700" תמורת ירושלים. לשאלת רונן "זה עבודה או מזומן בלי כלום?" השיב ארז: "מזומן, הורדתי אותו ל-400 לכל שנה". על הסבריו של ארז לשיחה זו אעמוד כשאבחן את הראיות כלפיו. מכל
--- סוף עמוד 89 ---
מקום, כבר כאן אומר, כי פשוטם של דברים, שלגדליה הובטח סכום של 400,000 ₪ לשנה מבלי שיעבוד. ובמילים אחרות – תמורת הימנעותו מתחרות.
השיחה בין השניים התחדשה כעבור מספר דקות (ת/300, שיחה 1371/143, עמ' 190), כשהפעם רונן התקשר לארז ושאל כמה אמור "לצאת להם" (קרי, לאחים מיארה) מהמכרז של ירושלים, או שמא המדובר בתמיכה בירון בלא תמורה. על כך השיב ארז כי התמיכה מבחינתם היא ללא תמורה אולם הוסיף כי לתמיכה בירון "יש הרבה השלכות". בהמשך סיפר ארז לרונן שירון הפשיט את גדליה, שגם ירון התפשט, שהשניים הרחיקו מעליהם את הטלפונים הניידים והכל על מנת להבטיח שלא תהיה הקלטה. לשאלת רונן מה יקרה אם גדליה הקליט את ירון השיב ארז: "מה קרה לך? יזיין לו ת'צורה". ובמילים אחרות, ארז הבין הבן היטב שדבר אין בין התנהלות לגיטימית לבין אותה שיחה, בניגוד גמור לאופן בו ניסה להציג את הבנתו בבית המשפט, כאילו הייתה זו התקשרות לגיטימית.