ובהמשך –
"המבחנים העיקריים שהיו קיימים בטרם חקיקת חוק החברות היו מבחן "השימוש לרעה" במסך ההתאגדות, כאשר החברה נוסדה למטרת תרמית או כאשר לא התקיימה למעשה כל אישיות נפרדת והחברה שימשה כסות וצל לבעליה, או כאשר בעלי המניות ערבבו נכסי החברה ונכסיהם הפרטים ולא שימרו בידי החברה כל הון נפרד של נכסים. היום, יישום החוק, וכן שימוש בעקרונות בדיני שליחות, מניעות, חובת הגילוי תום לב ושיקולי צדק הרחיבו את העילות המקובלות להרמת מסך התאגדות והגמישו את תחולתן ...אמור לעיל הנתבעים 3-2 קיפחו את התובע בכך שהנפיקו לו תלושי שכר שאינם ערוכים כחוק לרבות אי ציון של צבירת ימי חופשה ומחלה ובגין כך שלא מסרו תלושי שכר החל מחודש 7/2012".
(ר' סעיפים 20-19 לכתב התביעה)
13. התובע טען בדיון המוקדם, כי כל עוד הנתבע 3 יכול היה לרשום את ההמחאות בגין השכר ניתנו לו ההמחאות על ידי הנתבע 3. רק בשנתיים האחרונות כשפנה לנתבע 3 וחזרו שיקים אמר לו הנתבע 3 לפנות לנתבע 2. עוד טען התובע כי הנתבע 2 הציג עצמו כבעלי הנתבעת 1 בפני עוה"ד של ההסתדרות ובפני עו"ד נוסף כשקם הצורך למכור משאית (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 13-6), אך גם התובע אישר שההמחאה הבנקאית בגין מכירת המשאית נרשמה לפקודת הנתבעת 1.
14. הנתבע 2 טען מנגד, כי "נתבע 2 עיסוקו לא בתחום ההובלות. הוא בעל השכלה אקדמית, הוא מעולם לא היה הבעלים של 24 החברה. הוא לא היה עובד שכיר שלה, הוא לא ניהל אותה. הוא בסה"כ עזר לאביו המבוגר, שהחברה הייתה החברה שלו במשך שנים. זה היה משהו שהחזיק אותו בחיים. משהו שהיה חשוב לו...הנתבע 2 עשה פעולות לצורך סגירת הפעילות שלה. ההכנסות של החברה היו בעשרות אלפי שקלים בשנים האחרונות" (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 28-24).
15. אזכיר, כי בקשתו הראשונה של התובע היתה שהנתבע 2 יאשר/יצהיר האם הועברו לטובתו כספים מהנתבעת 1 בין השנים 2006-2011 מהם סכומי הכסף ומועדי התשלום.
16. עיון בדו"ח רשם החברות שצורף לתגובת הנתבע 2 מעלה, כי הנתבע 2 אינו בעל מניות ו/או דירקטור בנתבעת 1. אף התובע מציין בכתב התביעה, כי הנתבע 2 שימש כמנהלו הישיר (ר' סעיף 2 לכתב התביעה).
17. הנתבע 2 צרף לתגובתו טופס 126, דין וחשבון על עובדים שהועסקו על ידי הנתבעת 1 בשנת 2011 ממנו עולה, כי הנתבעת 1 שילמה שכר לעובד אחד בלבד, הוא התובע. משמע, הנתבע 2 לא קיבל שכר בתקופה זו בגינה מבקש התובע כי הנתבע 2 יאשר, שלא הועברו לחשבונו כספים מהנתבעת 1.