בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע"ש 42711-02-17
25 מאי 2018
לפני:
כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין
המבקש: אלי ברק
ע"י ב"כ: עו"ד אזי נ. כהן
–
המשיבים: 1. שירותי הובלה צומת אזור בע"מ
2. קובי פדרשניידר
הנתבע 2 ע"י ב"כ: עו"ד קובי רפאלי
3. ישראל פדרשניידר
החלטה
בפני בקשת התובע לגילוי ועיון במסמכים.
הבקשה
1. התובע ביקש כי הנתבע 2 יגלה את הפרטים שלהלן וימציא לעיונו את המסמכים הבאים:
1.1 האם הועברו לטובתו כספים מהנתבעת 1 בין השנים 2006-2011 מהם סכומי הכסף ומועדי התשלום – טוען התובע כי פרטים אלה חיוניים על מנת להוכיח כי הנתבע 2 היה הבעלים ו/או המנהל בפועל של הנתבעת 1.
1.2 כמו כן ביקש התובע לקבל דפי חשבון מחשבון מספר 12665/48 בבנק לאומי סניף 330 לשנים 2013, 2015-2016 – התובע טוען כי מחשבון זה שולמה משכורתו ואליו הועברו כספים מחשבונה של הנתבעת 1 על ידי הנתבע 2 אף שהוא טוען שאינו מנהלה של הנתבעת 1.
התובע טען עוד, כי אין בסיס לטענת הנתבע 2 כי מדובר בחשבון פרטי של הנתבע 3 היות ואף הנתבע 3 נתבע על ידו ואחראי, כך לגרסת התובע, לאי קיום חוקי המגן. התובע ציין, כי לאור הודאת הנתבע 2 כי החל משנת 2011 נרשם כבעל זכות חתימה בחשבון הנתבע 3 בשל היות אביו של הנתבע 2, הנתבע 3, בלתי כשיר לנהל את עניני הנתבעת 1, "הרי שאין מנוס מלהניח כי כל העברות הכספים התבצעו בשנה זו על ידי המשיב 2 וכרצונו".
התובע צרף לבקשתו דף חשבון מהחשבון הנזכר ממנו עולה כי בשנת 2013 הועבר סך של 10,000 ש"ח מחשבון הנתבעת 1 לחשבונם המשותף של הנתבעים 3-2 ובחודש מרץ 2013 הועברו 6,000 ש"ח נוספים. בהנתן שהחל מחודש 9/2011 נמנע מהנתבע 3 לנהל את עניני הנתבעת 1 בשל מצבו הרפואי דרוש גילוי המסמכים, כך לגרסת התובע, על מנת להוכיח את מעורבותו של הנתבע 2 בניהול הנתבעת 1.
1.3 התובע ביקש לקבל דו"חות שנתיים של הנתבעת 1 לשנים 2015-2016 ולשנים לשנים 2014-2011 - התובע טוען בהקשר זה, כי אין לקבל את טענת הנתבעת 2, כי הנתבעת 1 הפסיקה את פעילותה בתחילת 2016 היות ועבד אצל הנתבעת 1 עד לחודש אפריל 2016. לפיכך ביקש התובע כי יומצא לו דו"ח שנתי לשנת 2016 או אישור רשם החברות/רשות המיסים/רו"ח הנתבעת 1 כי לא הוגש דו"ח שנתי לשנת 2016.
2. הנתבע 1 השיב, כי על אף שאינו בעל מניות בנתבעת 1 או נושא משרה בה, ביקש מרו"ח הנתבעת 1 להעביר לו את הנתונים המבוקשים וכי מדובר בדרישה מכבידה ובלתי סבירה היות והוא נדרש לספק לתובע מסמכים שאינם מצויים ברשותו אלא בידי גורמים שונים ובכלל זה מוסדות פיננסיים
3. באשר לבקשת התובע כי הנתבע 2 יצהיר האם הועברו לטובתו כספים מהנתבעת 1 בין השנים 2006-2011 מהם סכומי הכסף ומועדי התשלום, טוען הנתבע 2 כי מדובר, למעשה, בבקשה להצגת שאלון ולא בבקשה לגילוי מסמכים/פרטים נוספים.
עוד ציין הנתבע 2 כי במסגרת הליך גילוי המסמכים המציא לתובע אישור מרו"ח הנתבעת 1 אשר שימשה בתפקידה זה מיום 7.4.2013 כי החל מן המועד בו היא משמשת כרואת חשבון הנתבעת 1 ועד ליום 31.12.2015 לא היו העברות כספים מהנתבעת 1 לנתבע 2 ולא הונפקו תלושי שכר על שמו של הנתבע 2.
4. עוד מציין הנתבע 2 כי התובע קיבל את הדו"חות הכספיים לשנים שביקש.
5. ביחס לדרישת התובע כי הנתבע 2 ימציא לעיונו דפי חשבון מחשבון מספר 12665/48 בבנק לאומי סניף 330 לשנים 2013, 2015-2016 – ציין הנתבע 2 כי מדובר בחשבון הבנק הפרטי של אביו, הנתבע 3, וכי נכנס כשותף לחשבון זה בשנת 2011 "לאחר שאביו לקה בשבץ מוחי ואושפז בבית החולים במטרה לסייע לאביו בביצוע פעולות הדרושות למחייתו, כגון תשלום למטפלת סיעודית"
עוד טוען הנתבע כי מדובר בבקשה לחשיפת פרטים הנוגעים לנתבע 3, שכלל אינו מיוצג בהליך ולא מונה לו אפוטרופוס בשל מצבו הרפואי הקשה וכי התובע לא הצביע על טעמים מיוחדים בשלם יש להורות על חשיפת המידע חרף הפגיעה החמורה בפרטיות הנתבע 3.
לבסוף ציין הנתבע 2, כי לאחר שהסכים להעביר לעיונו של התובע את העתקי ההמחאות אין "הצדקה לגילוי דפי החשבון של חשבונו הפרטי של הנתבע 3, כי אם הרלוונטיות היא להעתקי השיקים ולאלה בלבד".
6. באשר לדו"חות השנתיים לשנים 2014-2011 ו-2016 – מציין הנתבע 2 כי כבר במכתב התשובה לתובע ציין, כי הדו"חות לשנים 2013 ו-2011 נערכו על ידי רואה החשבון הקודם של הנתבעת 1 והם אינם בשליטתו של הנתבע 2. הנתבע 2 צרף את הדו"חות לשנים 2012-2014 כאשר הדו"ח לשנת 2012 כולל כבר את הדו"ח לשנת 2011.
7. התובע השיב לתגובה וטען, בין היתר, כי אין במסמכים המבוקשים משום פגיעה בפרטיותו של הנתבע 3 אלא מדובר במידע עסקי הנוגע לניהול הנתבעת 1, כי אין להסתפק באישור רואת החשבון של הנתבעת 1 שצורף לתגובת הנתבע 2, מאחר והחלה לעבוד בנתבעת, לגרסתה, בשנת 2013 ולא שימשה בתפקיד זה בשנת 2011 ועל כן מבקש התובע כי אורה לנתבע 2 "להצהיר האם קיבל כספים מהנתבעת בשנים בהם רו''ח מירה נחמן לא יצגה את הנתבעת".
8. עוד טען התובע בתשובתו, כי אין די בהמצאת תצלומי ההמחאות מחשבון הבנק שכן "הנתבע 2 נהג בחשבון זה כחשבון עסקי של הנתבעת לכל דבר, לרבות תשלום משכורתו של התובע ממנה והעברות כספים מהנתבעת לחשבון זה". התובע למד מכך, שהנתבע 2 עשה שימוש בחשבון הבנק הנזכר לא רק לצורך תשלום שכרו של התובע אלא אף לצורך ניהולה של הנתבעת 1.
זאת ועוד. טוען התובע בתשובתו, כי מאחר והנתבע 2 הוא מורשה חתימה בחשבון משנת 2011, עקב מצבו הרפואי הקשה של אביו, הנתבע 3, לא יכול הנתבע 2 לעשות שימוש בטענת הגנת הפרטיות.
9. מאחר והדו"חות השנתיים צורפו לתגובת הנתבע 2 ויתר התובע על בקשתו זו.
דיון והכרעה
10. ברע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (2008) נקבע:
"הליכי הגילוי והעיון במסמכים מוסדרים כידוע בתקנות 122-112 לתקסד"א. הליכים אלו ניזונים מהתפיסה כי החתירה לגילוי האמת עומדת ביסוד ההליך המשפטי וכי על הליך זה להתקיים "בקלפים גלויים" ...תנאי ראשון וברור מאליו לקיומה של חובת הגילוי הינו כי המסמכים יהיו רלוונטיים לעניין נשוא התביעה. תנאי זה עולה מלשונה של תקנה 120(ב) לתקסד"א, הקובעת כי לא יינתן צו לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים אלא אם יש צורך בכך "כדי לאפשר דיון הוגן, או כדי לחסוך בהוצאות".
11. את בקשות התובע לגילוי מסמכים ספציפים יש לבחון, איפוא, בהתאם לאשר הורתנו הפסיקה, במשקפי הרלוונטיות. וכפי שנקבע בע"ע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל נציבות המים – קלרק אבנצ'יק (2007):
"שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות.
אולם אין זה תנאי מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי.
בתום השלב הראשון של בחינתו, היה ובית הדין הגיע למסקנה, כי מתקיימים התנאים הנדרשים למבחן הרלבנטיות בהיבט הרחב, לא תמה מלאכתו. בשלב השני, יבחן בית הדין ב"מבט על" וישקול את מכלול האינטרסים והאיזון ביניהם, של מבקש הגילוי מחד, ושל הצד שכנגד המתנגד לגילוי, וכל זאת, על רקע נסיבותיו של המקרה הספציפי".
12. טרם אדון בבקשות התובע לגופן אציין, כי התובע טוען כי קמה לו עילה להרמת מסך כנגד הנתבע 2, היות ו"בפסיקה נקבע כי קיימת האפשרות להרמת מסך ההתאגדות במקרים המתאימים ובמיוחד במקרים בהם בעלי חברה פעלו באופן שיש בו כדי לקפח עובדים, אשר בין היתר, תורמים לפעילות של החברה" (ר' סעיף 16 לכתב התביעה).
ובהמשך –
"המבחנים העיקריים שהיו קיימים בטרם חקיקת חוק החברות היו מבחן "השימוש לרעה" במסך ההתאגדות, כאשר החברה נוסדה למטרת תרמית או כאשר לא התקיימה למעשה כל אישיות נפרדת והחברה שימשה כסות וצל לבעליה, או כאשר בעלי המניות ערבבו נכסי החברה ונכסיהם הפרטים ולא שימרו בידי החברה כל הון נפרד של נכסים. היום, יישום החוק, וכן שימוש בעקרונות בדיני שליחות, מניעות, חובת הגילוי תום לב ושיקולי צדק הרחיבו את העילות המקובלות להרמת מסך התאגדות והגמישו את תחולתן ...אמור לעיל הנתבעים 3-2 קיפחו את התובע בכך שהנפיקו לו תלושי שכר שאינם ערוכים כחוק לרבות אי ציון של צבירת ימי חופשה ומחלה ובגין כך שלא מסרו תלושי שכר החל מחודש 7/2012".
(ר' סעיפים 20-19 לכתב התביעה)
13. התובע טען בדיון המוקדם, כי כל עוד הנתבע 3 יכול היה לרשום את ההמחאות בגין השכר ניתנו לו ההמחאות על ידי הנתבע 3. רק בשנתיים האחרונות כשפנה לנתבע 3 וחזרו שיקים אמר לו הנתבע 3 לפנות לנתבע 2. עוד טען התובע כי הנתבע 2 הציג עצמו כבעלי הנתבעת 1 בפני עוה"ד של ההסתדרות ובפני עו"ד נוסף כשקם הצורך למכור משאית (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 13-6), אך גם התובע אישר שההמחאה הבנקאית בגין מכירת המשאית נרשמה לפקודת הנתבעת 1.
14. הנתבע 2 טען מנגד, כי "נתבע 2 עיסוקו לא בתחום ההובלות. הוא בעל השכלה אקדמית, הוא מעולם לא היה הבעלים של 24 החברה. הוא לא היה עובד שכיר שלה, הוא לא ניהל אותה. הוא בסה"כ עזר לאביו המבוגר, שהחברה הייתה החברה שלו במשך שנים. זה היה משהו שהחזיק אותו בחיים. משהו שהיה חשוב לו...הנתבע 2 עשה פעולות לצורך סגירת הפעילות שלה. ההכנסות של החברה היו בעשרות אלפי שקלים בשנים האחרונות" (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 28-24).
15. אזכיר, כי בקשתו הראשונה של התובע היתה שהנתבע 2 יאשר/יצהיר האם הועברו לטובתו כספים מהנתבעת 1 בין השנים 2006-2011 מהם סכומי הכסף ומועדי התשלום.
16. עיון בדו"ח רשם החברות שצורף לתגובת הנתבע 2 מעלה, כי הנתבע 2 אינו בעל מניות ו/או דירקטור בנתבעת 1. אף התובע מציין בכתב התביעה, כי הנתבע 2 שימש כמנהלו הישיר (ר' סעיף 2 לכתב התביעה).
17. הנתבע 2 צרף לתגובתו טופס 126, דין וחשבון על עובדים שהועסקו על ידי הנתבעת 1 בשנת 2011 ממנו עולה, כי הנתבעת 1 שילמה שכר לעובד אחד בלבד, הוא התובע. משמע, הנתבע 2 לא קיבל שכר בתקופה זו בגינה מבקש התובע כי הנתבע 2 יאשר, שלא הועברו לחשבונו כספים מהנתבעת 1.
18. עוד צרף הנתבע 2 לתגובתו דו"חות רווח והפסד של הנתבעת 1 לשנים 2011 ו-2012 מהם עולה כי סך כל הוצאות השכר בשנת 2012 עמד על 45,336 ש"ח. התובע, שיודע מה היתה השתכרותו בשנה זו אינו נדרש, איפוא, למידע נוסף מהנתבע 2 על מנת להוכיח האם הנתבעת 1 שילמה משכורת לנתבע 2 בנוסף לתשלומים ששולמו לו כשכר. שהרי אם הסכום שנרשם בדו"ח הרווח וההפסד משקף את מלוא השתכרותו של התובע בשנה זו, די בכך כדי לדחות את הטענה כי הנתבעת 1 שילמה לנתבע 2 שכר.
19. ביחס לתקופה שראשיתה בחודש 4/2013 צורפה לתגובת הנתבע 2 הצהרת רו"ח של הנתבעת 1 כי החל ממועד כניסתה לתפקיד בחודש 4/2013 לא שולם לנתבע 2 שכר עבודה, לא הוצאו בגינו תלושי שכר, לא בוצעו העברות כספים לנתבע 2 והנתבעת 1 לא העסיקה עובדים. יתרה מכך. על פי דו"חות רווח והפסד של הנתבעת 1 שצורפו לתגובת הנתבע 2 לשנים 2013 ו-2014, לא הוציאה הנתבעת 1 בשנים אלה הוצאות בגין שכר עבודה.
20. מן האמור לעיל עולה, איפוא, המסמכים שצרף הנתבע 2 לתגובתו די בהם כדי להוות מענה לבקשת התובע לקבל מן הנתבע 2 מידע אודות תשלומים ששולמו לו על ידי הנתבעת 1 בין השנים 2011 ואילך. באשר לשנים 2006-2010 (כולל), לא מצאתי כי התובע הוכיח, כי מסמכים אלה רלווננטים להוכחת תביעתו כנגד הנתבע 2.
21. בסעיף 6 לחוק החברות, תשמ"ג-1983 נקבעו "המקרים חריגים", כלשון בית הדין הארצי לעבודה (ר' עע (ארצי) 41428-01-13 מרדכי שחם - קובי ביטון (2018)) בהם "רשאית הערכאה השיפוטית "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההתאגדות:
"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ...".
22. בעניננו, וכפי שנפסק בפרשת שחם הנזכרת, חסרה ראיה של ממש כי הנתבע 2 הוא הרוח החיה ובעל השליטה בנתבעת 1 ועל כן יש להחיל בגינו את הוראת סעיף 6 לחוק החברות. יתרה מכך. התובע לא טען ל"עבירות על חוקים ופעולות שניתן על פיהן לזקוף את ההתנהגות הנדרשת לפי סעיף 6 לחוק החברות" כלשון בית הדין הארצי לעבודה בפרשת מרדכי שחם. בנסיבות אלה בהן נטען כי רק בשנתיים האחרונות, כמאמר התובע בדיון המוקדם, התבקש לפנות לנתבע 2 לצורך קבלת הוראות והמחאות, אין כל רלווונטיות לארועים שארעו בין השנים 2010-2006.
23. בקשתו השניה של התובע היתה, לקבל דפי חשבון מחשבון מספר 12665/48 בבנק לאומי סניף 330 לשנים 2013, 2015-2016 – התובע צרף לבקשתו דף חשבון של הנתבעת 1, שלא ברור כיצד הגיע לידיו, ממנו עולה כי מחשבונה של הנתבעת 1 נמשכו שתי המחאות לחשבון בבעלות הנתבעים 3 ו-2. שתי ההמחאות נמשכו בהפרש של 4 ימים זו מזו. על פי דף החשבון שהוצא בחודש מרץ 2013 אילו שתי ההעברות היחידות שבוצעו בחשבון הבנק של הנתבעת 1 לטובת חשבונם של הנתבעים 3 ו – 2.