29. אפנה בהקשר זה לקביעתו של בית הדין הארצי לעבודה בעע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בערבון מוגבל נ' אברהם שטטר (2018):
"במקרה שלפנינו, אל מול ערך הגילוי ניצבת הזכות לפרטיות, אשר זכתה באופן מפורש להגנה כזכות פרטיקולרית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת, בנוסף להגנה שניתנה לה עוד קודם לכן במסגרת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981. הגנה חוקית ועל חוקית זו מושתתת על חשיבותה האישית והחברתית של זכות זו, וכלשונו של הנשיא ברק בבג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה [פורסם בנבו] (14.5.06):
"הזכות לפרטיות – כמו הזכות לכבוד האדם אליה היא קשורה בקשר הדוק – מבוססת על האוטונומיה של הפרט ... הכרה בפרטיות היא ההכרה באדם כפרט אוטונומי הזכאי לייחוד אל מול האחרים. ייחוד זה הוא המאפשר לאדם להתבצר באישיותו כבעלת משמעות הראויה לכיבוד ... עניינה של זכות הפרטיות הוא ... באינטרס האישי של האדם בפיתוח האוטונומיה שלו, במנוחת נפשו, בזכותו להיות עם עצמו ובזכותו לכבוד ולחירות ... הפרטיות נועדה לאפשר לפרט "תחום מחייה" שבו הוא הקובע את דרכי התנהלותו, בלא מעורבותה של החברה. בתחום זה האדם הוא עם עצמו. זו 'הזכות להיעזב לנפשו' ("the right to be left alone")".
30. עוד נקבע, כי "יש לשקול באופן פרטני את אינטרס הגילוי במונחי הוגנות, יעילות וקידום חקר האמת מול אינטרס הפרטיות, וגם – וזה העיקר - את היכולת לתור בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה אחר מנגנון מזעור הפגיעה בפרטיות". באותו ענין קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי התמלאו תנאי מבחן הרלוונטיות במובנו הצר, כך שהיה במסמכים שגילוים מבוקש, חרף הפגיעה הנטענת בפרטיות, כדי לשפוך אור על טענות המערערת ובכלל זה הטענה כי המשיב פוטר בשל ביצוע עבודות פרטיות ועל טענת המשיב כי עבד שעות נוספות רבות ומאחר ועבודתו היתה כרוכה בנסיעות רבות לא פיקחה המערערת על שעות עבודתו.
31. בעניננו, לא הראה התובע כי עמד בתנאי הסף של מבחן הרלוונטיות שכן לא הוצגה על ידו הוכחה ברורה לקיומה של זיקה בין המידע המבוקש לבין טענותיו בכתב התביעה. יתרה מכך. אף לו היה מקום לשקול את הפגיעה הנטענת בפרטיות הנתבעים 3 ו – 2 אל מול אינטרס הגילוי, אזי האיזון הנכון והראוי היה, העברת העתקן של ההמחאות שהוצאו לטובת התובע מחשבון זה. אלא, שהנתבע 2 כבר נקט בפעולה זו, כפי שנטען בתגובתו, והעביר לעיונו של התובע את העתקי ההמחאות.