שנית, חזקה על המשיב כי לא יגבה את המס המגיע לקופת המדינה יותר מפעם אחת, הן ממוציאי החשבוניות והן מהמערערות, ולכן איני רואה בסיס לחששן של המערערות כי קופת המדינה תתעשר שלא כדין: בכל הנוגע לשומות התשומות שהוצאו למוציאי החשבוניות הרי שמדובר בעסקה נפרדת מזו הנדונה בענייננו. בכל הנוגע לשומות העסקאות שהוצאו למוציאי החשבוניות בגין העסקאות עם המערערות (ככל שהוצאו), חזקה על המשיב כי לא יגבה את המס המגיע יותר מפעם אחת. באשר לשיקולי הגבייה המנחים את המשיב בהחלטתו ממי לגבות את המס, איני מוצאת להתערב בהם כל עוד נרשמה הצהרתו של המשיב כי המס המגיע לקופת המדינה ייגבה פעם אחת.
בתוך כך, גם אין להידרש לטענת המערערות בדבר אכיפה בררנית שכן לטענה זו לא הניחו המערערות כל תשתית ראייתית, כמתחייב על הפסיקה (ע"מ (מחוזי מרכז) 14183-11-12 דוד אהרוני ואח' נ' פקיד שומה כפר סבא, [פורסם בנבו] פסקה 94 (16.07.2015)).
3. גדר המחלוקת בערעור
72. המשיב שלל את ניכוי מס התשומות הכלול בחשבוניות המס שהוצאו למערערות על ידי מוציאי החשבוניות: נ.נ.מ.ח, כוכבי האור, א.ד סחר ו-אריאל אלנתן.
73. השאלה הנשאלת היא, האם החשבוניות מושא הערעור משקפות עסקה אמיתית של מכירת זהב ממוציאי החשבוניות למערערות באופן שניתן לומר עליהן כי הוצאו כדין וכי המערערות היו רשאיות לנכות את מס התשומות הכלול בהן.
בכלל זה יש מקום לדון בשאלה, למי היה שייך הזהב שנמכר למערערות, האם למוציאי החשבוניות, שאת החשבוניות הנושאות את שמם ניכו המערערות בספריהן, או לגורם אחר, סמי כוכב והשליחים, או שמא לחוליה אחרת בשרשרת?
74. אקדים ואומר כי התמונה המצטיירת לאחר בחינה מקיפה של מכלול הראיות שהונחו בפניי היא שמוציאי החשבוניות לא היו "הבעלים" של הזהב שסופק למערערות ולכן לא ניתן לומר כי החשבוניות שהוצאו על ידם מייצגות את "המוכר" האמיתי בעסקה. מכלול הראיות מצביע על כך שמוציאי החשבוניות לא רכשו את הזהב מספקיהם, מהטעם הפשוט שלאותם ספקים לא היה זהב למכור להם, ובהעדר "רכישה" של זהב לא תיתכן "מכירה" שלו. יובהר כי מוציאי החשבוניות
--- סוף עמוד 20 ---
לא טענו, וממילא גם לא הוכיחו, כי רכשו את הזהב ממקור אחר, שאינו הספקים שלהם, כך שנותרנו עם התוצאה לפיה למוציאי החשבוניות לא היה זהב למכור למערערות. על רקע זה, לא ניתן לומר, כי החשבוניות מושא הערעור משקפות מבחינה אובייקטיבית את הבעלים האמיתיים של הזהב ולכן יש לקבוע כי הוצאו שלא כדין. יתירה מכך, יש בסיס מוצק לטענת המשיב כי הזהב שסופק למערערות מקורו בזהב המוברח שהגיע מסמי כוכב והשליחים, וגם בכך יש לתמוך במסקנה כי מוציאי החשבוניות לא היו הבעלים של הזהב ולכן לא היו רשאים להוציא חשבוניות מס בגין מכירתו כביכול למערערות.