למסקנה זו הגעתי לאחר ניתוח מעמיק של אופן ההתקשרויות עם כל ספק וספק לאורך שרשרת אספקת הזהב והחשבוניות, כפי שאפרט להלן.
ג. מוציאי החשבוניות – א.ד סחר ודוד אסולין – לא היו הבעלים של הזהב
75. מסקנת הניתוח להלן תומכת בעמדת המשיב לפיה מוציאי החשבוניות לא היו בעלים של זהב אותו יכלו למכור למערערות מהטעם הפשוט שלספקים שלהם לא היה זהב למכור להם. מוציאי החשבוניות לא טענו, וממילא לא עלה בידיהם להוכיח, כי רכשו זהב ממקור אחר שאינו ספקיהם. התוצאה היא שהחשבוניות אינן משקפות את המוכר האמיתי בעסקה שכן בהעדר "רכישה" של זהב על ידי מוציאי החשבוניות לא תיתכן "מכירה" של הזהב מהם למערערות.
76. כפי שנכתב בפתח הדברים, המערערת 2, ש.א.ר.ם, ניכתה חשבוניות שהוצאו בידי א.ד סחר, שסכום המע"מ שנכלל בהן עמד על סך של 87,132 ש"ח (נספח 2 לתצהיר נציג המשיב, חיים טמיר).
77. דוד אסולין, בעליה של א.ד סחר, הודה במסגרת חקירותיו במע"מ כי קיבל מיעקב אברג'יל חשבוניות פיקטיביות (נספח 72, הודעה מתאריך 26.6.2013, שורות 426-438) על מנת לכסות עסקאות של רכישת זהב מסמי כוכב, וכי מקור הזהב שסיפק ללקוחותיו היה בשליחים בשם יעקב עשור, דוד מאיר ואבי גיל (שם, שורות 625-626).
לפי עדותו של אסולין, בתחילה עבד מול אבי גיל, ובהמשך הדרך עבד מול יעקב עשור, דוד מאיר וחברת השליחויות.
עוד טען כי קיבל עמלות עבור הכיסוי החשבונאי שנתן (בגובה של 1% מסכום החשבונית) וכי התמורה עבור הזהב הייתה מועברת לשליחים באמצעות צ'יינג'ים (נספח 72, הודעה מתאריך 26.6.2013 שורות 440-469 ו-נספח 75, הודעה מתאריך 1.7.2013 עמודים 1 ו-4).
78. עדותו של דוד אסולין נתמכת בעדותו של יעקב אברג'יל.
בחקירתו במע"מ ציין אברג'יל כי לא מכר זהב, אלא העניק כיסוי חשבונאי פיקטיבי לזהב של סמי כוכב בתמורה לעמלות שקיבל:
--- סוף עמוד 21 ---
"ש: הבנתי שלא מכרת זהב לא ליניב פרשה לא לאילן שפק ולא לדוד אסולין. ת. נכון. ש. מאיפה הזהב? ת. לא היה זהב. ש. אז מה זה? ת. אני מכרתי אוויר כל החשבוניות של הזהב שאני מכרתי אין זהב מכרתי רק אויר. ל__, ליניב ולדוד" [ההדגשה אינה במקור] (נספח 66, הודעה מתאריך 20.6.2013 עמוד 11 שורות 285 -291).
בהודעתו הסביר יעקב אברג'יל כי, לאחר שעומר חרוב, סוחר מהרשות הפלשתינאית, פנה אליו על מנת שיספק חשבוניות לסמי כוכב, החלוקה ביניהם הייתה כזו שסמי כוכב דואג לזהב והוא דואג לחשבוניות: