--- סוף עמוד 4 ---
10. לשיטת המשיב, מאחר שאין תכלית לחוליה הראשונה בשרשרת בלא קיומה של החוליה האחרונה שייצאה את הזהב לחו"ל, באמצעות המערערות, יש להשקיף על כל השרשרת כמקשה אחת.
יתירה מכך, המשיב טוען כי מטרת השרשרת הייתה למדר את המערערות מהחוליה הראשונה, המוכתמת בזהב המוברח, על ידי יצירת תאגידי ביניים שהיוו חיץ בינן לבין החוליה הראשונה, וזאת על מנת לייצר תמונה לפיה המערערות היו כביכול חסרות מודעות למקורו המוברח של הזהב ולאי תקינות החשבוניות.
לחילופין טוען המשיב כי, לכל הפחות, יש לראות את המערערות כמי שעצמו את עיניהן אל מול החשדות הרבים שהיו אמורים להתעורר אצלן בכל הנוגע לבעלות על הזהב, מקורו ותהליך מכירתו. במקום לבדוק, לחקור ולברר את החשדות הרבים שהתעוררו במהלך הדרך, בחרו המערערות להתקשר בעסקאות ולכן לקחו על עצמן את הסיכון של שלילת ניכוי מס התשומות.
11. המערערות, מצידן, חולקות על עמדת המשיב וטוענות כי ניכו כדין את מס התשומות הכלול בחשבוניות.
לטענתן, כל העסקאות שנערכו מול מוציאי החשבוניות היו עסקאות אמת במסגרתן נמכר להן זהב ושולמה בגינו תמורה מלאה, לרבות בגין מרכיב המע"מ.
עוד טוענות המערערות כי הן לא נטלו סיכון והקפידו לנקוט אמצעים סבירים על מנת לוודא את כשרות החשבוניות ולכן עמדו בנטל הסובייקטיבי המוטל עליהן.
ככל שנפלו קורבן למעשה רמייה של החוליות הקודמות בשרשרת אספקת הזהב, הן אינן צריכות לשאת בתוצאותיו שכן היו תמות לב וחסרות מודעות למקורו של הזהב.
לטענות המערערות ביתר פירוט, אתייחס בגוף ההכרעה.
מסגרת נורמטיבית
12. סעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן – החוק או חוק מע"מ) קובע כי עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין.
13. נהוג לחלק את המקרים בהם יישלל מהעוסק ניכוי מס התשומות, לשני מקרים: האחד, כאשר אין בבסיס החשבונית כל עסקה והיא הוצאה במרמה כדי להונות את רשויות מע"מ. נהוג לכנות את החשבונית במקרה זה "חשבונית פיקטיבית" מהטעם שיסודה בעסקה בדויה, בעסקה פיקטיבית.
השני, כאשר העסקה בוצעה על ידי העוסק אך חשבונית המס שהוצאה לו אינה משקפת את העסקה האמיתית, או משום שהחשבונית הושאלה" מצד ג' או משום שמוציא החשבונית אינו הבעלים האמיתי של הסחורה שסופקה. נהוג לכנות את החשבונית במקרה זה "חשבונית זרה" מהטעם שהוצאה על שם צד זר לעסקה.
--- סוף עמוד 5 ---