--- סוף עמוד 43 ---
166. השליח יעקב עשור נשאל על ידי חוקרי מע"מ כיצד ידעו בתי הזיקוק את מי לחייב בגין זיקוק הזהב, וזה היה הסברו:
"בהתחלה הם היו מתקשרים לבעלים של הסחורה משמע לניצן או לאלנתן וגם בהתחלה הלכתי עם ניצן ואלנתן למזקקים והם אמרו למזקקים שאני השליח שלהם ונתנו להם הוראה שאני יכול למשוך את הסחורה מתי שצריך" [ההדגשה אינה במקור] (נספח 78, הודעה מתאריך 17.6.2013 שורות 404-406).
כן ציין כי הוא מכיר את עובדי בתי הזיקוק:
"...בגולד סנטר, יש שם את כוכבה, את אורנה, את רוני" (שם, שורה 109).
כן הוסיף כי היה בקשר טלפוני עם עובדי בית הזיקוק:
"ש:מה הסיבה שאתה נמצא איתם בקשר טלפוני? ת: להגיד שאני מגיע, לתאם אספקות" (שם, שורות 116-117).
"אתה חוזר ואומר שרוב הפעמים נ.נ.מ.ח וגולדי הלכו לזקק בעצמם את הזהב, מאיפה אתה יודע את זה אם אתה רק שליח? ת: אביבה משר מיידעת אותי..." (שם, שורות 377-379).
167. יעקב עשור העיד כי לא שקל את הזהב כאשר נמסר לו מהשולח אלא רק בשלב הבאתו אל בית הזיקוק (שם, שורות 159-166).
עשור התעניין במשקל הזהב לפני הזיקוק ובמשקלו לאחר הזיקוק:
"כן, אני שוקל לפני ואחרי. אני חייב בכדי שלא ירמו את נ.נ.מ.ח או גולדי, מי ששלח אותי באותה סיטואציה אני אומר לו את הכמות שלפני ואת הכמות שאחרי וזהו" (שם, שורות 152-154).
כאשר נשאל אם אינו חושש מטרוניית השולח שמא לא כל הזהב שנמסר הועבר לבית הזיקוק, השיב: "אני לא חושש לרגע כי זה אמינות בין החברות" (שם, שורה 169).
168. הנה כי כן, מהעדויות הנ"ל עולה כי השליחים פעלו באופן עצמאי מול בתי הזיקוק.
אמנם, מוציאי החשבוניות נרשמו בבתי הזיקוק כבעלים של הזהב אך רישום זה היה פורמאלי ורק למראית עין. מי שהכיר את עובדי בתי הזיקוק, מי שעמד עימם בקשר ישיר, הנחה אותם לגבי אופן הזיקוק של הזהב, שקל את הזהב לפני ואחרי הזיקוק, העביר את הזהב לבתי הזיקוק ואסף אותו משם בגמר הזיקוק וכן בחן את תוצאות הזיקוק ואת איכות הזהב המזוקק – היו השליחים, והם עשו זאת באופן גורף מבלי לערב את מוציאי החשבוניות.
התנהלות זו מלמדת כי הבעלות בזהב הייתה שייכת לשליחים מטעמו של סמי כוכב.
6. עצמאות השליחים – לשליחים היו תעודות משלוח של מוציאי החשבוניות
169. השליח אבי גיל אישר בחקירתו כי החזיק בתעודות משלוח של עוסק מורשה גולדי מסחר בזהב של אריאל אלנתן, אחד ממוציאי החשבוניות:
--- סוף עמוד 44 ---