--- סוף עמוד 55 ---
213. הראיות לעיל מדברות בעד עצמן ומלמדות כי המערערות לא נקטו אמצעים סבירים על מנת לברר את כשרות העסקאות עם מוציאי החשבוניות ואת החשבוניות שהוציאו להן ועצמו את עיניהן מול החשדות שהיו אמורים להתעורר אצלן.
ד. המערערות לא בדקו את מקור הזהב
214. נציגי המערערות טענו כי לא חשדו שהזהב המזוקק שסופק להם היה ממקור מוברח שכן סברו שמקורו ב"ברוכים" (תכשיטי זהב ישנים) שנאספו בדוכני תכשיטים בישראל (פרוטוקול מתאריך 2.7.2017 עמוד 270 שורות 11-17 ו-24-27), מה שמסביר לטענתם את מחירו הנמוך של הזהב שרכשו לעומת מחיר הפיקס (השער העולמי) של הזהב.
215. טענה זו תמוהה.
216. ראשית, נציגי המערערות העידו כי נמנעו מרכישת "ברוכים" בדוכני המכירות שכן לטענתם "לא התאים לי הזהב שלהם, לא היה מזוקק, לא היה נקי, אני לא עבדתי בפוזיציה של לנקות ולזקק בזהב..." (שם).
217. שנית, לו סברו נציגי המערערות, באמת ובתמים, כי מקור הזהב ב"ברוכים" היה עליהם לדעת, כמי שמעידים על עצמם כבעלי קשרים, מכרים וקרובי משפחה בתחום הזהב, כי מאיסוף של "ברוכים" לא ניתן לספק זהב בהיקפים כה גדולים ולאורך זמן כעולה מהחשבוניות. לכל הפחות, היה עליהם להתעניין ולברר אצל מכריהם מתחום הזהב, ולו היו עושים זאת, היו למדים לדעת כי לפני כניסתם לשוק הזהב, לא היה מסחר בזהב בהיקפים כאלה (ראו סעיף 12 לתצהיר נציג המשיב, אביב כהן, המציג נתונים מדגמיים לגבי סך דרישות החזרי מע"מ של יצואני זהב בשנים 2007-2013 לגבי המערערות ובענף הזהב בכללותו).
218. מכל מקום, נציגי המערערות לא המציאו כל ראיה כי ערכו בדיקה על מנת לוודא שמוציאי החשבוניות רכשו "ברוכים" בהיקף המצוין בחשבוניות.
219. טענת נציגי המערערות כי, הדרישה לבדוק את השתלשלות מקור הזהב אינה סבירה וספק אם ניתן לעמוד בה, אינה מקובלת.
כמו בכל עסקה מסחרית, מצופה מהקונה לבדוק את הממכר בטרם ישלם עליו ממיטב כספו. כך גם לעניין נציגי המערערות, הימנעותם מלבדוק את מקור הזהב, בפרט נוכח תמרורי האזהרה הרבים שניצבו בדרכם, עומדת בניגוד לשכל הישר, להיגיון העסקי ולעובדת היותם אנשי עסקים, ויש בה לומר דרשני.
220. עוד טוענים נציגי המערערות כי אין זה מקובל בתחום המסחר בזהב לבדוק לעומק את מקור הזהב, שכן מדובר במעין "סוד עסקי" שגילויו יאפשר לעוסקים בתחום לעקוף את המתווך ולהתקשר ישירות עם הספק.
טענה זו אין לקבל.
--- סוף עמוד 56 ---