הציפייה מהמערערות לבדוק את מקורו הלגיטימי של הזהב שסופק להן אינה חותרת תחת גילוי סודות עסקיים.
הקביעה כי על מנכה החשבוניות לברר את מקור הזהב, בשרשרת אספקתו, כבר נקבעה בפסיקה ואני רואה עמה עין בעין:
בענייין ע"ש (חי') 871/04 חנן סבו בע"מ נ' מנהל מע"מ חיפה [פורסם בנבו] (14.8.2007), כב' השופטת וסרקרוג קבעה כי לצורך עמידה בחריג הסובייקטיבי בגין רכישות זהב נדרש לבדוק את מקור הזהב:
"מר טייב הבהיר שלא עלו לו חשדות לגבי מקור הזהב (עמוד 72) ולפיכך לא מצא לנכון לבדוק נושא זה. מי שאינו מתעניין במקור, אינו מברר כפי שעליו לעשות את מעמדו החוקי של נותן החשבונית" (פסקה 17.2).
כב' השופט סטולר אימץ דברים אלו בעניין ע"מ (מחוזי מרכז) 46883-11-14 א. ברכו גולד ג'ולרי בע"מ נ' מדינת ישראל- אגף המכס ומס ערך מוסף [פורסם בנבו] (9.8.2017) (להלן – עניין א. ברכו) שם קבע כי:
"בכך, מודגשת חשיבות הבירור של מקור הזהב ונהיר כי מי שאינו מתעניין במקורו של הזהב, אף על פי שקיימות אינדיקציות רבות כי מקורו אינו לגיטימי, הרי כי עוסק מעין זה אינו יכול לבוא בגדרו של החריג הסובייקטיבי" (פסקה 64).
וכן ראו דברי כב' השופט בורנשטיין בעניין ברקת (פסקאות 104-105) שם קבע כי: "עובדת קיומה של 'שרשרת' קבלני משנה, ככל שאמנם קיימת, אינה פוטרת את מנכה מס התשומות מעריכת בדיקה מהותית ומעמיקה על אודות זהותו של הגורם שבסופו של דבר מספק את העובדים...".
221. רוני, נציג המערערות, טען כי הסתמך על בתי הזיקוק לצורך בדיקת מקור הזהב משום שסבר כי תעודת הזיקוק שצורפה למשלוח הזהב מלמדת על כשרות מקורו (פרוטוקול מתאריך 18.6.2017 עמוד 134 שורות 19 ו-21-24).
"מבחינתי לקבל סחורה של 'שר', או סחורה של מיכה טלמור, זו סחורה כשרה לחלוטין. אם הם עשו מאחורה, מאחורי הגב פולישטיקים, מי אני שאני יכול לדעת את הדברים האלה?" (שם, עמוד 149, שורות 22, 24, 26 ו-28).
אולם כאשר נשאל אם קיבל תעודות זיקוק לגבי משלוחי הזהב השיב: "לא לכל משלוח" (פרוטוקול מתאריך 18.6.2017 עמוד 149 שורה 32).
גם בחקירותיו במע"מ ציין רוני כי קיבל עם משלוחי הזהב תעודות משלוח ולא תעודות זיקוק (נספח 4, הודעה מתאריך 3.7.2013 עמוד 6 שורה 202 ועמוד 9 שורות 291-292). תמיכה לכך ניתן למצוא בעדותו של השליח יעקב עשור לפיה מוציאי החשבוניות לא העבירו ללקוחותיהם את תעודות הזיקוק של הזהב (נספח 78, הודעה מתאריך 17.6.2013 שורות 395-399).