דין הטענה להידחות. לעניין זה מקובלים עליי דברי ב"כ התובע (בהתייחסו לטופס 'מעקב משלוחים'), בסעיף 9 לסיכומיו –
"מדובר במסמך שלא ברור איזו משמעות ראייתית ניתן לייחס לו ואף אם ננסה נראה כי לא ניתן להסיק ממנו דבר, שהרי תאריך מכתב הנתבעת הינו 05.12.16 ואילו עיון במסמך "מעקב המשלוחים" נרשם כי נשלח עוד קודם לכן [דבר הדואר התקבל למשלוח ביום 4.12.16 – ר.ב.]. ומעבר לכל, אם ב"כ הנתבעת כה משוכנע בצדקתו מדוע לא הוכיח משלוח הודעת קנס לתובע או צירף מכתב הקודם לאותה דרישת חוב ראשונה שנשלחה לתובע?!".
על כן, אני קובעת כי לתובע נודע על קיומו של הדו"ח רק בחודש דצמבר 2016.
3.4 אין חולק, כי בחודש דצמבר 2016 פנה התובע לנתבעת כדי לקבל את הדו"ח המקורי ולראות צילום של הרכב חונה שלא כחוק, אך הנתבעת לא השיבה עניינית לבקשתו, לא שלחה לו את הדו"ח או את צילום הרכב. כן אין חולק, שהנתבעת דחתה את בקשת התובע לביטול הדו"ח או לעיכוב הליכי הגבייה (וראו בנספחי התביעה את מכתבי התובע מיום 21.12.16, 7.2.17 ו–21.5.17 ומכתבי הנתבעת מיום 25.4.17 ו–12.7.17).
כן אין חולק, כי במסגרת הליכי הגבייה הטילה הנתבעת בחודש מאי 2017, כחמישה חודשים לאחר שנודע לתובע דבר קיומו של הדו"ח, עיקול על חשבונו של התובע (מכתב הבנק מיום 16.5.17 וכן מכתב הנתבעת לתובע מיום 23.5.17 שכותרתו "הודעה לסרבן על תפיסת נכס שעוקל" שצורפו כחלק מנספחי התביעה).
3.5 התובע טוען לרשלנות הנתבעת בהתנהלותה כלפיו בקשר עם הדו"ח, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו, שמעתי את עדי הצדדים וקראתי סיכומיהם באתי לכלל מסקנה כי אמנם יש יסוד לטענת התובע בהקשר זה, אך עם זאת לא ניתן להתעלם מחלקו של התובע והתנהלותו שלו, המהווים 'אשם תורם' של ממש (סע' 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).
ראשית אתייחס לרשלנות הנתבעת ולאחר מכן – לחלקו של התובע בגרם הנזק.
3.6 רשלנות הנתבעת באה לידי ביטוי במספר פעולות ומחדלים וכדלקמן:
3.6.1 ראשית, הנתבעת לא שלחה לתובע את הדו"ח, למצער - לא הוכיחה משלוח הדו"ח, ובכך מנעה מהתובע את זכותו לבחור כיצד להתמודד עמו.
3.6.2 בהמשך, התובע פנה מיוזמתו אל הנתבעת בבקשה מפורשת לקבלת הדו"ח וצילום הרכב, וכלשונו -
"מבקש לקבל את הדוח המקורי כך שתהיה לי הזכות להישפט...אשמח לראות צילום של הרכב חונה שלא כחוק"
(מכתבו לנתבעת מיום 21.12.16).
בחקירתו הנגדית אמר התובע, ואני נותנת אמון בדבריו –