2.3 ערב ישיבת ההוכחות בתיק, ביום 20.6.18 הגישה הנתבעת בקשה לצירוף ראיה – מסמכים שהתובע מסר לחברת ההשכרה, הכוללים צילום רישיון הנהיגה שלו בו רשומה הכתובת אליה נשלח הדו"ח. בהחלטתי מאותו יום הוריתי כי ב"כ הנתבעת יוכל תוך מהלך חקירת התובע – להציג לתובע את המסמכים ואם התובע יאשר נכונותם, יוכל ב"כ להגישם באמצעותו.
2.4 ביום 21.6.18 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, ובסיומה הוריתי על הגשת סיכומים.
סיכומי התובע הוגשו ביום 1.7.18. סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 13.7.18.
3. דיון והכרעה
3.1 אין חולק, כי מדובר בדו"ח חנייה מיום 4.9.15.
3.2 טענתו של התובע, כי לא קיבל מעולם את הדו"ח (בין באמצעות הדבקתו על שמשת הרכב ובין באמצעות הדואר) - הוכחה.
3.2.1 ראשית אומר, כי מהתרשמות בלתי אמצעית מהתובע עצמו, אני מאמינה לו שאמנם לא ידע על קיומו של הדו"ח עד לקבלת מכתב הנתבעת בחודש דצמבר 2016.
3.2.2 שנית, מחומר הראיות עולה שהודעת תשלום קנס נשלחה ע"י הנתבעת לחברת השכרת הרכב, אשר מצידה ביקשה, במכתבה מיום 25.10.15, להסב את הדו"ח של שמו של התובע (נספח ב' לכתב ההגנה; להלן – "מכתב ההסבה").
בחקירתה הנגדית, טענה נציגת הנתבעת, שהדו"ח נשלח לתובע לפי פרטיו כמופיע במכתב ההסבה, כלומר – לפי כתובתו הרשומה על גבי רישיון הנהיגה שמסר לחברת ההשכרה. נציגת הנתבעת טענה כי המשלוח נעשה עפ"י האמור במכתב ההסבה, בהתאם לנוהל המקובל אצל הנתבעת.
לא זו בלבד שטענה זו הועלתה לראשונה בחקירה הנגדית, היא אף לא גובתה בראיה כלשהי: לא הוצגה כל ראיה על משלוח הדו"ח לתובע ולא הוצגה כל ראיה על קיומו של נוהל כנטען בעניין זה ע"י העדה (ראו: עמ' 5 ש' 29-32 בחקירתה הנגדית של העדה).
בנסיבות אלה בהן כלל לא הוכח ע"י הנתבעת מסירת הדו"ח לידי התובע, ממילא מתייתר הדיון בשאלה לאיזה כתובת היה על הנתבעת לשלוח את הדו"ח – האם זו שהופיעה במשרד הרישוי (כנטען ע"י הנתבעת) או זו שהופיעה במשרד הפנים (כנטען ע"י התובע).
3.3 הוכחה גם טענתו של התובע, כי דבר קיומו של הדו"ח נודע לו רק בחודש דצמבר 2016 עם קבלת דרישת החוב המוגדלת מיום 5.12.16, אשר נשלחה לכתובתו המעודכנת (נספח ב' לבקשת התובע לביטול דוח חניה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים, וצורפה לכתב התביעה).
הנתבעת טוענת, כי מטופס 'מעקב משלוחים' אשר צורף על ידה לכתב ההגנה (ראו בעמ' 5 לנספח ו' לכתב ההגנה) עולה שמכתבה הנ"ל מיום 5.12.16 הגיע ליעדו (קרי – לכתובת התובע) רק ביום 27.12.16, כך שלא ייתכן שמכתב התובע מיום 21.12.16 בא כתגובה לו. מכאן מבקשת הנתבעת להסיק שהתובע ידע על הדו"ח עוד לפני חודש דצמבר 2016.