בית משפט השלום בחיפה
תא"מ 4496-01-18 וקסלר נ' עיריית חיפה
לפני כב' השופטת רויטל באום
תובע ישראל וקסלר
נגד
נתבעת עיריית חיפה
פסק דין
לפני תביעה כספית בסדר דין מהיר.
1. טענות הצדדים
1.1 לטענת התובע, בחודש דצמבר 2016 קיבל דרישת חוב מוגדלת מהנתבעת באמצעות חברת הגבייה מילגם בשל עבירת חנייה שביצע כביכול ביום 4.9.15.
1.2 בעקבות דרישה זו, פנה התובע לנתבעת מספר פעמים, הסביר כי מעולם לא קיבל את הדו"ח, ביקש להפסיק את הליכי הגבייה כנגדו ולשלוח אליו את הדו"ח ותמונת הרכב מבצע העבירה, על מנת שתינתן לו הזכות להישפט.
1.3 הנתבעת הודיעה כי היא מסרבת לעצור את הליכי הגבייה מטעמה, ובחודש מאי 2017 הוטל עיקול על חשבון הבנק של התובע.
בתשובותיה לפניות התובע, טענה הנתבעת כי הדו"ח נשלח לתובע עפ"י כתובתו הרשומה במשרד הרישוי, במועדים כנדרש בחוק; לטענת התובע, מדובר בנימוק בלתי חוקי הואיל ולפי תיקון חוק סדר הדין הפלילי משנת 2007 היה על הנתבעת לשלוח את הדו"ח למענו כפי המופיע במשרד הפנים (בהודעת התובע מיום 1.3.18, הפנה התובע להוראות תקנה 13(א1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961).
לטענת הנתבעת, עבירת החניה נעשתה ברכב "ליסינג" שהיה בשימוש התובע, חברת הליסינג העבירה לנתבעת הודעת הסבה לדו"ח על שם התובע, ולאחר שהקנס לא שולם ולא הוגשה בקשה להישפט, פעלה הנתבעת בהליכים לגבייתו.
1.4 לאחר הטלת העיקול על חשבונו, שילם התובע את הקנס המוגדל וכן הוצאות גבייה בסכום כולל של 959.86 ש"ח (דו"ח החנייה עמד במקור על הסך של 750 ש"ח), ועתר לבית משפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול הדו"ח.
לטענתו, ביום 26.10.17, נעתר בית המשפט לעניינים מקומיים לבקשתו, הורה על ביטול כתב האישום והחזר הכספים ששילם, אך בפועל - הנתבעת השיבה לתובע סך של 775 ש"ח בלבד.
לטענת הנתבעת, ההחלטה שניתנה בבית משפט לעניינים מקומיים ניתנה בהסכמת שני הצדדים, לפנים משורת הדין מבחינתה של הנתבעת, לא צוין בה כי לתובע זכות לתבוע נזקים או סעדים נוספים, כך שחלים על התובע דיני ההשתק בקשר עם תביעתו בהליך דנן.
אומר כבר כעת, כי לטענות הנתבעת ולפיהן מדובר בחזרה מכתב האישום 'לפנים משורת הדין' אין כל זכר בפרוטוקול הדיון שהתנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים. בנוסף, בית משפט אינו צריך לסייג קביעותיו ביחס לשאלה האם לצדדים זכות להגיש תביעות נוספות אם לאו, בפרט - משלא התבקש לעשות כן, כפי המקרה דנן.
1.5 לטענת התובע, בהתנהלותה כמפורט לעיל הנתבעת התרשלה כלפיו, אף פגעה בשמו הטוב וגרמה לו לעגמת נפש וטרדה, ועל כן הוא עותר לחייב אותה לשלם לו את הסך של 50,185 ש"ח, לפי הפירוט הבא –