עמדת המחוקק ורשויות אכיפת החוק לפיה אכיפת דיני ההגבלים מצדיקה שימוש במשפט הפלילי משקפת מדיניות ענישה לגיטימית, אשר על בתי המשפט לכבדה. משמעות הדבר היא שאין מקום לרוקן מתוכן את האפקטיביות של האכיפה הפלילית באמצעות הטלת עונשים קלים יתר על המידה, המעקרים את אפקט ההרתעה. על רקע זה יש להבין את הפסיקה המורה כי ככלל ראוי להחמיר את הענישה בעבירות מתחום דיני ההגבלים העסקיים, ולהטיל עונשי מאסר בפועל על הצדדים להסדר כובל (ראו: ע"פ 1656/16 דוידוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 106 (20.3.2017); ע"פ 5823/14 שופרסל בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקאות ק"ו-ק"ז (10.8.2015)). מכאן גם עמדתנו כי ביחס לעבירות הגבלים עסקיים "פיצול תקופת מאסר בפועל כך שחלקה ירוצה מאחורי סורג ובריח וחלקה במתכונת של עבודות שירות – אינו דרך המלך" (פסקה 48 לפסק דינה של חברתי); טעמים אלו עומדים גם מאחורי הגישה לפיה ככלל עבירות מתחום דיני ההגבלים העסקיים אינן מסוג העבירות שניתן לבטל את ההרשעה בגינן (השוו: ע"פ 248/18 גבאי נ' מדינת ישראל (2.7.2018)).
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז.
ניתן היום, י' באלול התשע"ח (21.8.2018).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט