לדברי התובע, טענת שלום־הבית של הנתבעת איננה כנה. לדבריו היא נתנה עיניה בכספו ובהטבות הרכוש המפליגות שלהן היא זכאית מכוח ההסכם, ועד שהיא לא תהא בטוחה בקבלתם היא לא תסכים להתגרש. בדיוני בית הדין הנתבעת נתנה כבר את הסכמתה העקרונית להתגרש, אלא שהיא תלתה זאת בקבלת זכויות ממוניות בהתאם להסכם הממון – דבר המלמד לדבריו, שבעצם גם היא לא מעוניינת בו אלא בממונו, ומשכך יש לחייבה בגט.
באשר להסכם הממון, התובע טוען לביטולו מכמה טעמים: אימות ההסכם על ידי הנוטריון לא נעשה כדין (לא חתמו בפניו); הנתבעת נהגה בחוסר תום לב ובהטעיה כשהיא העלימה ממנו כסף רב שהיה לה, בעוד שהוא היה גלוי ונדיב כלפיה. לדבריו, היא בעצם ניצלה את טוב לבו כדי לקחת ממנו זכויות והטבות ממוניות שונות באמצעות הסכם הממון. עובדה זו של העלמת רכוש מצדה של הנתבעת מצביעה לדבריו על חוסר כנות ויש להסיק מכך שהנתבעת לא נישאה לו מאהבתה אותו אלא מאהבת כספו.
הנתבעת דוחה את תביעת הגירושין, והיא מעוניינת בשלום־בית. את הקולר לכישלון הנישואין היא תולה בתובע ובהתנהגותו הדוחה כלפיה, והיא גם חושדת בו שהוא מנהל רומן עם שכנה הגרה בבניין. באשר לריקודי־העם ולמפגשיה דרך קבע עם מר [ד' ו'] – מדובר בידיד וחבר קרוב שלה שההיכרות עמו החלה לפני כעשרים שנה כשהוא הגיש לה עזרה משפטית בהליך הגירושין הקשה הקודם שלה. כעורך־דינה הוא מטפל בענייניה הרכושיים בשנים האחרונות. בתקופה האחרונה במסגרת חוג ריקודי־העם – כבן־זוגה לריקודים – התהדק ביניהם הקשר עוד יותר, אך היא מבהירה שמדובר בקשר של ידידות בלבד ולא בקשר רומנטי. "ריקודים הם עוגן נפשי חשוב מאוד בחיים לא פשוטים"; "זה החיים שלי", כלשונה (פרוטוקול 20/12/12, שורה 319) והיא לא הייתה מוכנה לוותר עליהם חרף דרישתו הנחרצת של התובע שתוותר עליהם ועל מר [ד' ו']. לדעתה, דרישה זו נגועה במניעים זרים – בקנאה ובחשדות
--- סוף עמוד 3 ---
שווא. מר [ד' ו'] הוא גם ידידו של התובע ובעבר הם יצאו ביחד אתו לטיולים משותפים. לפני מספר שנים, בטרם פרוץ הסכסוך, נהג התובע לרקוד עמה בחוג ריקודי־העם, אך לאחר תקופה קצרה הוא הפסיק בגלל אי־התאמתו לרמת הריקודים ובשל חוסר רצונו להמשיך לרקוד. לדבריה, למרות פרישתו הכיר התובע בחשיבות הריקודים עבורה, והוא אף עודד אותה להמשיך ולהתמיד בהם.
באשר לעילת עוברת על דת, טוענים באי־כוחה של הנתבעת כי בני הזוג מנהלים אורח חיים חילוני לגמרי; ובחברה חילונית ריקודי־עם היא נורמה תרבותית מקובלת שאין לראות בהם עילת גירושין. יתרה מכך, עוד לפני הנישואין התובע ידע שהיא רוקדת; לאחר הנישואין הוא היה משתתף מדי פעם בריקודים ואף עודד אותה להמשיך להשתתף בהם גם לאחר שהוא הפסיק את השתתפותו בהם. מאחר שריקודי הנתבעת היו בהסכמתו וברצונו, נשמטת בכך כל טיעוניו בדבר כיעור או עוברת על דת. רק בתקופה האחרונה – בשל רצונו להתגרש שינה התובע לפתע את טעמו, וממניעים זרים הוא דרש את הפסקת ריקודיה של הנתבעת ואת קשריה עם מר [ד' ו'].