לא. הרהורים לפני נעילה
1336. כתיבת פסק דין זה, נעשתה על ידי לאורך הפגרה כולה (למעט תיקי תורנות דחופים).
1337. היה זה על חשבון תיקים אחרים הממתינים לתורם.
1338. האם מוצדק, במסגרת חלוקת המשאב היקר של שופט, להקדיש נתח זמן כה רב לתיק זה?
1339. אין בפי תשובה חד משמעית, זולת תחושת החובה המפעמת בי, כי בכל תיק הניצב בפניי יש לעשות המירב, כדי להתייחס לטענות הצדדים, לבחון את הראיות, לנתח את הדין, וליתן פסק דין שבסופו אהיה שלם עם התוצאה.
1340. [בהקשר אחרון זה אעיר: בשלבי הכתיבה האחרונים של פסק דין זה, הייתי בימים כג-כה אלול, תשע"ח (3-5 בספטמבר 2018) בכנס צובה התשיעי, שהוקדש למשפט עברי ודיני קניין. במהלכו, ניתנו שתי הרצאות, שהתייחסו להיבטים שונים, השורים לפן המשפטי של תיק זה, והמרצים, ברוב טובם נתנו לי את דבריהם בכתב: פרופ' עמיחי רדזינר, "המבוכה הרוחנית: ההלכה
--- סוף עמוד 251 ---
בת זמננו ושאלת ההגנה על זכויות יוצרים"; ד"ר מרים מרקוביץ-ביטון, "מקוריות וכוונת היוצר בדיני זכויות יוצרים: הרהורים בעקבות הלכת אייזנמן נ' קימרון". לא עלה בידי להתעמק במאמרים חשובים אלה. לאחר קריאה כללית בהם, נחה דעתי כי לא היה בהם כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי, בטרם קריאתם. מי ייתן ויהיו עתותיי בידיי, ואז אוכל להעמיק בהם].
לב. הפסיקתא
1341. אני מחייב את הנתבעים 1-4, כולם יחד וכל אחד לחוד לשלם לתובע סך של 10,000 ₪, בגין הפגיעה במתן קרדיט הולם, במסגרת זכותו המוסרית בספר מקראות גדולות הכתר, כפי שהופרה בספר שחובר על ידי הנתבעים 1-2 ויצא לאור על ידי הנתבעים 3-4.
1342. בנוסף לכך, אני מחייב את הנתבעים 1-3, כולם יחד וכל אחד לחוד לשלם לתובע סך של
2,500 ₪, בגין הפגיעה במתן קרדיט הולם, במסגרת זכותו המוסרית בספר מקראות גדולות הכתר, כפי שהופרה באתר שחובר על ידי הנתבעים 1-2 והמופעל על ידי נתבעת 3.
1343. כל יתר עילות התביעה והסעדים המבוקשים על ידי התובע, כנגד הנתבעים – נדחים.
1344. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו ובשכר טרחת עורך דינו.
לג. לאחר החיתום
1345. מאחר ואנו ערב ראש השנה, ויום הכיפורים, יום התשובה, קרוב הוא, אני מציע כי הצדדים יגיעו להסכמה מעשית זו, ללא תלות בתוצאות המשפט: במסגרת ימי העיון בתנ"ך של המכללה ו/או בקונגרס העולמי למדעי היהדות, יוקדש מושב אחד לרמב"ן, התוספות, מהדורת הכתר והספר. ותחת מטריה אקדמית זו יישאו דברים הן התובע, והן הנתבעים ובנוסף עליהם, מי שעומד "ראשונה במלכות" בתחומים אלה, והכל באווירת פיוס, וזאת למען זכרו של הרמב"ן והשבת השלום והרעות בין לומדיו וחוקריו. מי ייתן, וכך יהיה.