--- סוף עמוד 18 ---
יגרמן לא הסתכמה בהתנהלותו מול המערערים האחרים, אלא התבטאה גם בהתנהלות מול נושאי משרה ובעלי תפקידים נוספים בחברות הציבוריות בקבוצה.
29. מעמד עדותו של יצחק שנהב: בית המשפט המחוזי דן בטענת המערערים לפיה לא ניתן לייחס כל מהימנות לעדותו של שנהב, אשר שימש כאמור סמנכ"ל הכספים של משב ולאחר מכן סמנכ"ל הכספים של כל קבוצת פויכטונגר תעשיות. המערערים טענו כי שנהב שימש למעשה כעד מדינה לנוכח העובדה שהעיד בנסיבות שבהן לא הוגש נגדו כתב אישום בפרשה. המערערים תקפו עוד את הליך ה"רענון" שעבר שנהב לפני מתן עדותו וטענו כי הוא חרג בצורה קיצונית מאמות המידה שהותוו בפסיקה לעניין זה. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה וקבע כי לא מתמלאים בעניינו של שנהב התנאים הנדרשים לשם הכרזתו כעד מדינה לפי סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ובכלל זה התנאי שעניינו היות העד שותף לדבר עבירה. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענות המערערים ביחס להליך ה"רענון" שעבר שנהב. בית המשפט המחוזי קבע שאמנם נפל דופי מסוים בהתנהלותה של התביעה (בעיקר בכך ששנהב עומת עם עדויות שסתרו את גרסתו שלו). אולם, בית המשפט המחוזי הוסיף כי הליך הרענון והפגמים האמורים נגעו לסוגיות שוליות בעדותו של שנהב. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי מכל מקום, חשיבותה של עדות שנהב במארג העדויות הייתה נמוכה מזו שייחסו לה המערערים.
הכרעת הדין בנוגע לאישומים הקונקרטיים
30. בגדרו של האישום הראשון הואשמו יגרמן, גבעוני והבי כי שלחו ידם במרמה בכספיהן של חברות קבוצת פויכטונגר תעשיות, ונטלו מהן, בין החודשים ינואר-יולי 2002, סך כולל של 34,279,000 שקל. יעדם הסופי של חלק ניכר מהכספים היה כיסוי ההלוואות שנטלו מיאב ובסט בית מבנק הפועלים לצורך רכישתה של משב, הלוואות שגבעוני והבי היו ערבים להן באופן אישי ושמועד הפירעון שלהן הגיע. עם זאת, כתב האישום הכיר בכך שבחודשים מאי-יולי 2002 הפקידו השלושה בחזרה סכום כולל של 15,304,000 שקל בחשבונותיהן של חברות בקבוצת פויכטונגר תעשיות ובכך החזירו חלק מן הכספים שנטלו.
31. למעשה, לא הייתה מחלוקת על כך שכספים בסך כולל של כ-35 מיליון שקל אכן הוצאו מהחברות הציבוריות במעורבותם של גבעוני, הבי ויגרמן, ומצאו את דרכן לחברות הפרטיות מיאב ובסט בית. בעיקרם של דברים, העברת הכספים התבצעה באמצעות משיכת 21 שיקים מחשבונות חברות קבוצת פויכטונגר תעשיות בחתימתם