372. בענייננו, לשון התשקיף אינה מוסיפה על ההגדרה של "חברה קשורה", ומכאן שהמשמעות שיש ליתן לה היא זו הבהירה והנוהגת. ככל שמבקש פלוני ליתן למונח מסוים בתשקיף משמעות אחרת או נוספת לזו המקובלת, הרי שעליו לבאר זאת באופן מפורש, שיהיה נהיר למשקיע הסביר, לצורך צמצום פערי המידע ועל-מנת שיוכל המשקיע להעריך נאמנה את ערכו של נייר הערך הנסחר. ללשונו הפשוטה של התשקיף תפקיד מכריע גם לצורך הגשמת המטרה הנוספת של עקרון היסוד בדבר גילוי נאות, באשר להרתעה והפיקוח מפני מעשי תרמית ומניפולציה בחברה. דברים אלו מתעוררים במובהק במקרה דנן, בו ניסו המערערים – כהגדרת בית המשפט המחוזי – "... להכשיר עסקאות שיטיבו עם בעל השליטה מבלי להבהיר זאת במפורש" (פסקה 1119 להכרעת הדין). אנו סבורים כי במקרה דנן דבריו של בית המשפט המחוזי נכונים אף בהתחשב בכך שטענתו של יגרמן נסמכת על ההגדרה השונה שבגילוי הדעת, שכן גילוי הדעת הינו בעל מעמד נורמטיבי נמוך ממעמדם של חוק ניירות ערך ותקנות פרטי התשקיף (ראו למשל: ע"א 8548/06 אינדיג נ' פרמייר קלאב בע"מ, פסקה 7 (31.8.2008)).
--- סוף עמוד 157 ---
במקרה דנן, אופן ההגדרה בחוק ניירות ערך ובתקנות פרטי התשקיף מהווה את ברירת המחדל בדבר המשמעות שיש ליתן לביטוי "חברה קשורה". על-כן, אף אם כוונת מנסחי התשקיף היתה שונה – ואיננו קובעים שכך היה – הרי שכוונה זו לא מצאה את ביטויה בתשקיף, באופן הפשוט והבהיר הנדרש.
373. ממילא אנו סבורים כי יגרמן לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי יש ליתן לביטוי "חברה קשורה" משמעות אחרת מזו המשתמעת מפשוטו, וכי במועדים הרלוונטים אכן האמין בכנות ובתום לב כי יש בכוחו של המנגנון התשקיפי כדי להכשיר את העברות הכספים לחברות הפרטיות, לצורך כיסוי ההלוואה לה ערבו גבעוני והבי באופן אישי. ראשית, כפי שצוין לעיל, המערערים שלפנינו לא היו מעורבים בניסוח התשקיף, וחרף הטענה נגד המשמעות המקובלת לביטוי "חברה קשורה", נמנע יגרמן מלזמן לעדות את מי מעורכי התשקיף על-מנת שיעידו על הכוונה החריגה שייחס להם בניסוחו. מושכלות יסוד הם כי המנעות מלהביא ראיה, בהעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובתו של מי שעליו היה הנטל להביאהּ, מן הטעם שעל-פני הדברים מתחייבת המסקנה לפיה אילו הובאה הראיה, היה בכך כדי לתמוך בגרסת הצד שכנגד (ראו למשל: ע"פ 5762/13 פאעור נ' מדינת ישראל, פסקה 47 (21.10.2014); ע"פ 11331/03 קיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 435 (2004); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1865 (2009)). שנית, מקובלת עלינו קביעת בית המשפט, לפיה כבר בזמן אמת חשד יגרמן כי אין בכוחו של המנגנון התשקיפי כדי להכשיר את העברות הכספים. מסקנה זו נלמדת למשל מתרשומות השיחות מחודשים מאי-יוני 2002, שם העלו רואי החשבון תהיות בדבר העברת מיליוני שקלים מחברת בת של אפקון אלקטרו מכניקה לחשבונה של קדי. בתגובה לפניות רואי החשבון אמנם ענה יגרמן כי העברות הכספים בוצעו על-בסיס המנגנון התשקיפי, אלא שהסבר זה לא הניח את דעתם, ובפרט את דעתו של רו"ח ישראלי (ת/455). רו"ח ישראלי דרש חוות דעת משפטית בעניין אלא שיגרמן לא מילא אחר בקשתו והוא לא הציג חוות דעת משפטית באשר להעברות כספים אלה, הגם שבשלבים שונים במהלך המשפט טען כי הסתמך על חוות דעת שכזו (פסקאות 950 ו-1110 להכרעת הדין). בהקשר זה מן הראוי עוד להזכיר כי לשיטתו של יגרמן עצמו, רו"ח ישראלי הוא עד נעדר אינטרס שיש ליתן לעדותו משקל רב. רו"ח ישראלי העיד במפורש כי להבנתו את הדברים בזמן אמת, לא ניתן היה להחיל את המנגנון התשקיפי על החברות המחזיקות בפויכטונגר תעשיות (פרוטוקול הדיון מיום 24.12.2005, בעמ' 3623-3622; 3638-3636).