378. כפי שצוין, טענותיו המרכזיות של יגרמן באישום דנן מופנות נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לשלושה סכומים שאין חולק כי נמשכו ממשב, אלא שלטענת יגרמן, היתה לו זכות לקבלת הכספים: האחד, סך של 4,000,000 שקל, לגביו טוען יגרמן כי היה זכאי לקבלו ממשב בגין שתי העברות קודמות שבוצעו מקדי למשב; השני, סך של 3,306,000 שקל, לגביו טוען יגרמן כי היה זכאי לקבלו בגין תשלום חובהּ של משב לברידג' על-ידי קדי; השלישי, סך של 1,600,000 שקל, לגביו טוען יגרמן כי היה זכאי לקבלו בגין העברה קודמת שבוצעה מקדי למשב.
379. אמנם כבר ציינו לעיל בהרחבה את ההלכה הנוהגת לפיה אין בית משפט זה נוהג להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית אלא במקרים החריגים המפורטים לעיל. ואולם, נראה כי במסגרת הדיון באישום הנוכחי ראוי לשוב ולהזכיר את הדברים, שכן משנדחו עיקר טענותיו של יגרמן כנגד הרשעתו בעבירות המנהלים והגניבה במסגרת האישום הראשון, נדמה כי הערעור כנגד הרשעתו באישום השני נותר רובו ככולו "ערעור עובדתי". כאמור, מושכלות יסוד הם כי הליך הערעור אינו מיועד לפתיחתו מחדש של ההליך הדיוני, וכי התשתית העובדתית הדרושה להכרעה נקבעת בערכאה הראשונה, בעוד שערכאת הערעור מעבירה תשתית זו תחת שבט ביקורתה. כך נעשֶה להלן. בטרם נדון באופן פרטני בתשתית הראייתית עליה נסמך בית המשפט המחוזי באשר לכל אחד מן הסכומים העומדים ביסוד ערעורו של יגרמן באישום זה, ראוי כי תובא במלואה קביעתו העובדתית הנחרצת של בית המשפט באשר לטענות אלה בכללותן:
"אינני מקבל את גרסתו של יגרמן לפיה קדי תמיד הייתה ביתרת זכות מול משב וכספי משב הועברו לקדי רק לאחר שהוצאו כספים מקדי עבור משב. גרסה זו מנוגדת לכל המצגים שהציג יגרמן הן לרואי החשבון והן לחוקרי הרשות בהם התייחס ליתרת קדי בספרי החברה כהלוואה.
--- סוף עמוד 160 ---
מה יכול להיות הטעם להציג, בזמן אמת, מצג לפיו קדי חייבת למשב כספים, כאשר יגרמן ידע לכאורה כי המצב הפוך (פסקה 1370 להכרעת הדין. ההדגשות במקור).
380. באשר לסכום של 4,000,000 שקל; מקובלת עלינו עמדת המדינה, הנסמכת על נימוקי בית המשפט המחוזי, לפיה מקור הסכום שהועבר מקדי למשב הוא בכספים שהועברו מפויכטונגר השקעות עבור משב, ובינו לבין הסכום שנמשך ממשב לאחר מכן אין כל קשר. קביעה זו נסמכת על תרשומת מזמן אמת שערך שנהב ביום 5.12.2001 באשר להסבר שנתן לו יגרמן: "עם הפקדת השיקים ע"י טל נמסר לנו לזכות את פ.ה. ב-3 מיליון ואת חייל ב-1 מיליון..." (ת/1161). עוד נסמכת קביעה זו למשל על תיעוד מזמן אמת שערך בכרך באשר לתשובותיו של רגב – שלטענתו נמסרו מפי יגרמן עצמו – בנוגע להעברות הכספים מפויכטונגר השקעות: "בנה"פ [בנק הפועלים] דרש מיסקל הפקדת כספים בחשבונה. בהעדר מקורות ליסקל הפקידה משב 1.0 מיליון דולר לחשבון יסקל. בנה"פ איים במימוש הערבות של פ.ה. טל משך לחשבונו האישי מפ.ה. 1 מיליון דולר אותם העביר למשב. ביקש מרגב לרשום חוב של יסקל כלפי פ.ה. על מיליון דולר. הודעתי לרגב כי אני מתנגד לכך שכן זה מחייב החלטת דירקטוריון" (ת/1002). תמונה דומה עולה מתרשומת שערך בכרך לאחר שיחה טלפונית עם פריד, מנכ"ל יסקל, ממנה עולה בין השאר כי פריד ראה בסכום הנדון כ"חילוט ערבות בנקאית", מאחר שסכום זה ניתן למשב לאחר ששיקים שנתנה משב לבנק הפועלים כערבות נפרעו. עוד נתמכת קביעה זו בשוני בהסברים שנתן יגרמן להעברות הכספים לרואי החשבון של הקבוצה, לחוקרי הרשות לניירות ערך ולבית המשפט (ראו פסקאות 1342-1338 להכרעת הדין).