--- סוף עמוד 22 ---
ערבות ביצוע בסכום זהה. בית המשפט המחוזי קבע כי העברת המקדמות לא בוצעה תוך שמירה על שקיפות. בית המשפט המחוזי הוסיף שגם אם המהלך של העברות פרויקטים מאפקון התקנה ושירותים למשב (והמקדמות בצדם) היה נכון מבחינה עסקית לשתי החברות, אין בכך כדי לשנות מהעובדה שמדובר בעסקה חריגה של אפקון התקנות ושירותים עם בעל שליטה בה, ועל כן היה צורך לאשרה במתכונת הקבועה לכך בחוק. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע שאין מקום לקבל את הטענה שהעברת המקדמות גובתה בחוות דעת משפטית. בהקשר זה, קבע בית המשפט המחוזי שחוות הדעת של עו"ד הייק נשענה על מידע מגמתי וחסר שנמסר לו על-ידי יגרמן. בקבעו כך, בית המשפט המחוזי נתן משקל משמעותי לעובדה שיגרמן ויתר על זימונו של עו"ד הייק לעדות. בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי מעשים אלו הצמיחו עבירה של מנהלים ועובדים בתאגיד לפי החלופה הקבועה בסעיף 242(2) לחוק העונשין, עבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירת דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי עבירות אלה בוצעו על-ידי השלושה בצוותא, במובן זה שיגרמן התווה את הדרך לכך ואילו הבי וגבעוני הוציאו את התוכנית לפועל (בהתחשב במעמדם הפורמאלי במשב ובחברות של קבוצת פויכטונגר תעשיות). בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם ללא הקביעה שהעבירות בוצעו בצוותא, ניתן היה להרשיע כל אחד מהשלושה בנפרד בעבירות שיוחסו להם באישום השני.
38. בהתייחס לחלקו השני של אישום זה – שבגדרו יוחסו לגבעוני, הבי ויגרמן מספר עבירות גניבה בגין משיכות כספים ממשב – קבע בית המשפט המחוזי כי, בעיקרם של דברים, משיכות הכספים הנטענות דומות במהותן לאלו שנדונו במסגרת האישום הראשון ביחס לאותם מעורבים (העברת הכספים מחשבון הבנק של משב לחשבונות ההלוואה של מיאב ובסט בית בבנק הפועלים). הסיבה להפרדה בין שתי הפרשות, כך הוסבר, נעוצה בשוני בזהותן של החברות שמהן נמשכו הכספים – באישום הראשון הכספים נמשכו מקבוצת פויכטונגר תעשיות, ואילו בגדרו של האישום השני מדובר כאמור בחברת משב.
39. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שאת רוב משיכות הכספים הרלוונטיות ביצע יגרמן באמצעות שיקים של משב מתוך פנקס שיקים של החברה שהוחזק על-ידו, תוך שהוא דואג לכך שהבי או גבעוני יחתמו עליהם (מאחר שהוא עצמו לא היה מורשה חתימה בחברות אלה). משיכות כספים נוספות נעשו באמצעות העברות בנקאיות שבוצעו אף הן ביוזמתו של יגרמן. בית המשפט המחוזי קבע כי מכלול הראיות מצביע על כך שיגרמן הוא ששלט בגורלם של הכספים, וכי החלטותיו גובו על-ידי גבעוני או הבי ללא כל התערבות או סייג. בהמשך לכך, נקבע כי יגרמן הסתיר מאנשי הכספים של