467. על אף שהמסמכים האמורים הוגשו בהסכמה לתוכנם, הציב יגרמן גרסה עובדתית שונה, אשר גם שינתה פניה במהלך הזמן. בהודעתו במשטרה בשנת 2004 טען יגרמן כי השיק נועד לטובת עסקת מימון בינו לבין גולדשטיין ומשב, שאת פרטיה סירב למסור, וכי הדבר נעשה ללא ידיעת דירקטוריון החברה. באותו מעמד גם סירב יגרמן במפגיע להתייחס לשאלת ידיעתו של גבעוני על העסקה המתרקמת, על אף טענתו כי הוא היה חתום על השיק. לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט ובסיכומיו טען יגרמן כי השיק נמסר ברשות, בקשר עם התחייבות יסקל כלפי גולדשטיין, ובשל האינטרס של משב באיתנותה הפיננסית של יסקל. אשר לחתימות המתנוססות על גבי השיק, הכחישו גבעוני והבי מכל וכל כי אלו הן חתימותיהם. בנוסף לכך העיד בבית המשפט מומחה מז"פ, אשר קבע כי החתימות אינן חתימותיהם של השניים, וכי קיימת אפשרות כי יגרמן הוא החותם.
468. בהכרעת הדין קבע בית המשפט המחוזי כי כלל הראיות מובילות למסקנה חד-משמעית לפיה יגרמן הוא זה שזייף את החתימות. בהקשר זה הפנה בית המשפט לכך שפנקס השיקים המדובר היה בחזקתו הבלעדית של יגרמן; שהשיק נכתב על-ידו ולפקודתו, מבלי לידע אף גורם בחברה; שהחתימות אינן החתימות של גבעוני והבי, על אף שיגרמן העיד באופן ישיר כי הם חתמו על השיק בנוכחותו; העובדה שבחקירתו סירב להתייחס לשאלה אם גבעוני היה מודע לשיק, ולכך שלא היתה כל סיבה שיירשם שיק לפקודתו של יגרמן באופן אישי, שעה שלא היה זכאי לסכום שנרשם לפקודתו. לאור האמור, הרשיע בית המשפט המחוזי את יגרמן בעבירת הזיוף שיוחסה לו.
469. אשר לנסיבות בהן נמסר השיק לגולדשטיין, קבע בית המשפט כי הוא מעדיף את גרסתו של גולדשטיין, כפי שהוגשה בהסכמה, על פני גרסתו הכבושה והמגומגמת
--- סוף עמוד 196 ---
של יגרמן. בהתאם לכך נקבע כי סך של לפחות 8,500,000 שקל מתוך כלל הסכום נוגע למישור האישי מול יגרמן, ולא למערכת היחסים שבין גולדשטיין למשב. אף על-פי כן, וחרף התקיימותם של חלק מיסודות עבירת הגניבה, קבע בית המשפט כי אין להרשיע את יגרמן בגניבה, לאור העובדה שהשיק המדובר לא הוצג מעולם לפרעון וכי גולדשטיין המשיך להעניק ליגרמן אשראי גם לאחר מכן. בנסיבות אלו, כך נקבע, יתכן שגולדשטיין היה מודע לכך שלא ניתן לממש את השיק אלא בתנאים שטרם התממשו, וכך יתכן כי לא נוצרה התחייבות של החברה וכי לא נגנב ממנה דבר. תחת זאת הרשיע בית המשפט את יגרמן בעבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, עבירה שלא נכללה בכתב האישום. לעניין זה קבע בית המשפט כי גם אם לא נגרם נזק לחברה כתוצאה מהשיק שמשך יגרמן במרמה, שכן הוא לא הופקד מעולם, הבחינה הרלבנטית היא ההישג אותו השיג יגרמן כתוצאה מהפעולה, והוא המשך תמיכתו הפיננסית של גולדשטיין. בהתבססו על סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, קבע בית המשפט כי ניתן להרשיעו בעבירה זו, בהתחשב בכך שעבירה זו קלה מהעבירה שבה הואשם יגרמן במקור, וההרשעה בה מבוססת על העובדות שנטענו בכתב האישום ושהוכחו כדבעי, לאחר שליגרמן היתה הזדמנות מלאה להתגונן מפניהן. יחד עם זאת נמנע בית המשפט מלהרשיע את יגרמן בביצוע העבירה בנסיבות מחמירות, על אף שסבר כי גם אלו מתקיימות בעניין דנן, וזאת מאחר שליגרמן לא ניתנה האפשרות לטעון בנושא.