--- סוף עמוד 218 ---
מקרים רגילים של איחורים בהגשת דו"חות שוטפים, ואינה חלה על כל סוגי הדו"חות וההודעות שתאגיד חייב בהגשתם. היא מתייחסת במפורש לדו"חות תקופתיים ודו"חות ביניים, שלהם ייחס המחוקק חשיבות מיוחדת, וראה בחומרה מיוחדת את ההימנעות מהגשתם כלל, כמו גם את הגשתם בצורה חלקית ומקוטעת, ללא צירוף מסמכים ונתונים מהותיים שגילויים נדרש על-פי החוק. דו"חות חברות כלולות שלא צורפו לדיווח התאגיד המדווח מצויים בגידרה של חזקה זו.
השגת תכליתה של החזקה הראייתית אינה מתיישבת, אפוא, עם מצב שבו הימנעות כוללת מהגשת דו"חות תקופתיים וביניים תקים את החזקה הראייתית, ואילו הגשתם בצורה לקויה תוך השמטת נתונים מהותיים, כגון דו"חות מהותיים של החברות הכלולות, לא תקים אותה, על אף שמדובר בהגשה לקויה מיסודה, אשר אינה מגשימה את מטרת הגילוי. החזקה הראייתית קמה, אפוא, בין במצב שבו אחד הדו"חות המצויינים בהוראת החוק לא הוגש כלל, ובין אם הוגש בצורה חסרה, תוך השמטת מידע חיוני ומהותי הנדרש בהצגה למשקיע הסביר" (שם, בפסקאות 230-229).
ואידך, זיל גמור.
527. דומה שאין להוסיף על דברים מפורשים אלו דבר – נותר רק להפוך את היוצרות ולקבוע, בעניין פרשנותה של החלופה השניה שבסעיף, כי מסקנה פרשנית זו חלה גם בכיוון ההפוך.
528. דעתנו היא אפוא כדעת בית המשפט המחוזי, כי אין הבדל בין העדר דיווח כלל, לבין כלילת פרט מטעה בדיווח. בשני המקרים נמנע מידע חיוני מהמשקיע, והדבר עלול להביא להטעייתו. האחריות הפלילית המוטלת על כתפי מי שגרם לכך, זהה היא. יש לדחות אפוא את טענות המערערים בעניין זה.
529. אשר לטענות בדבר קביעות בית המשפט המחוזי בנוגע ליסוד הנפשי של המערערים בגרמם לעיכוב, דומה שקביעות אלו מעוגנות היטב בחומר הראיות, כאשר ביחס לכל חברה ברורה הכוונה מאחורי עיכוב הפרסום. בהקשר זה, נבקש להזכיר את פרוטוקול ישיבת ההנהלה של משב (ת/661), אשר בסופה תועדו חילופי הדברים הבאים בין יגרמן ובין יהלי שפר, רואה החשבון של החברה:
"טל – ישנו מו"מ משמעותי בפ.ת [הכוונה לפויכטונגר תעשיות – הבהרה] שיכול להשפיע על הכל. העסקה
--- סוף עמוד 219 ---
תישאר חסויה על-פי החלטת הדירקטוריון. לכן אנו מעכבים את הדו"חות בפ.ת.
יהלי – אין קשר לדו"חות, זה צריך להתבטא בדו"ח מיידי".
530. מחילופי דברים אלו ניתן לקבוע במפורש, כי עיכוב הדו"חות נעשה במכוון, מתוך מחשבה תחילה "לחסוך" מהמשקיעים מידע אשר לדעת המערערים לא היה נחוץ להם. אין ספק גם כי מדובר במידע מהותי, שכן יגרמן עצמו מעיד על המשא ומתן המתקיים כמשמעותי וכבעל השפעה פוטנציאלית דרמטית על כל הקבוצה. המערערים לא פעלו לשם קבלת אישור מהרשויות למניעת חשיפת קיומו של המשא ומתן, אלא החליטו על דעת עצמם שלא לפרסמו. זאת עשו על אף התראתו של רואה החשבון, כי הדבר מנוגד לחוק וכי אין בקיום המשא ומתן הצדקה לעיכוב הפרסום. דברים אלו סותרים את טענת פלד, יו"ר הדירקטוריון של משב, לפיה לא היה מודע למשמעותו המשפטית של העיכוב. לא למותר להדגיש גם את העובדה כי יגרמן מדבר על ההחלטה לעכב את הפרסום בלשון רבים, דהיינו בשם כל הנהלת החברה. ראיה מרכזית נוספת היא בעדותו של גבעוני ברשות, בה אמר גבעוני במפורש כי ההחלטה לעכב את פרסום הדו"חות של פויכטונגר השקעות היתה עמדה משותפת שלו ושל פלד, לאור ההסברים שקיבל מיגרמן (ת/1א). הבי לא הוזכר בדברים אלו, שכן כזכור לא היה אחד מבעלי השליטה בפויכטונגר השקעות. שתי ראיות אלו, מפיהם של המערערים עצמם, יחד עם יתר הראיות בתיק, מלמדות על מודעותם וכוונתם המפורשת לעיכוב הדו"חות, ועל כך שהדבר נעשה בעצה משותפת. לעניין זה אנו דוחים את טענותיהם של פלד, גבעוני והבי בדבר הסתמכות בעיניים עצומות על יגרמן ופועלו. טענות אלו אינן מתיישבות עם הראיות שבתיק. עוד יש להזכיר כי לאור הכרעתנו בנוגע לאישומים הראשונים, הרי שהוכח כי המערערים כולם היו מודעים להעברות הכספים הפסולות, שהיו הבסיס העיקרי לעיכוב הדו"חות. בנסיבות אלו, לא ניתן לפטרם בקלות רבה כל-כך ממודעותם לנסיבות העיכוב בדיווח ולמטרותיו.