--- סוף עמוד 226 ---
על-ידי הרשות במישרין, באופן "אקטיבי", לבין מצב שבו ביקש להסיק מכך שהרשות לא "מחתה" או מצאה לנכון להתריע על בעייתיות שעלתה מפנייתו ביוזמתה. ברי כי משקלה של טענת ההסתמכות יהיה גדול באופן משמעותי במצבים מהסוג הראשון.
552. ב"מבט רוחב" ניתן להצביע על כך שגם בהקשרים אחרים בית משפט זה הקפיד להבהיר כי טענה של הסתמכות על דברי הרשות צריכה להיבחן בשים לב למכלול הנסיבות, לרבות מידת הרשמיות שבה נמסרים דבריה והאמצעים הסבירים שהיה על הפרט לנקוט מטעמו. כך למשל, ניתן להזכיר, בשינויים המחויבים, את הבחינה הנהוגה בדיני ההבטחה המינהלית באשר לנסיבות האופפות את מתן ההבטחה (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ג 321-320 (2013)), כמו גם את האופן שבו נבחנות טענות הסתמכות בהקשר של התדיינות אזרחית (ראו למשל: ע"א 324/82 עיריית בני ברק נ' רוטברד, פ"ד מה(4) 102 (1991); ע"א 80/87 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון-לציון, פ"ד מה(4) 604 (1991)).
553. משנה חיזוק לדברים אלה ניתן למצוא בכך שהחקיקה עצמה מגדירה מצבים של פנייה לרשות על מנת שהתשובה תהיה מחייבת לכל דבר ועניין, במתכונת של פרה-רולינג, וקובעת לכך תנאים (ראו למשל: סעיפים 158 ו-158ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; סעיף 43א לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988). מנגד, קיימים גם מקרים הפוכים, שבהם חקיקה ספציפית עשויה לקבוע מגבלות ביחס לאפשרות של הסתמכות על אישור שהתקבל מן הרשות לעניינים מסוימים. במאמר מוסגר אציין שאף הרשות לניירות ערך הנהיגה נוהל של פנייה לקבלת החלטה מקדמית בשורה של עניינים (החל בשנת 2007, היינו לאחר האירועים הנדונים בענייננו), וזאת ביחס לפניות שנעשו לפי נוהל זה ולתנאיו (ראו: רשות ניירות ערך – נוהל פניה מקדמית לרשות לניירות ערך (עדכני ליוני 2008); כן ראו: פסרמן-יוזפוב, בעמ' 95).
554. לבסוף, יוער כי במקרים מסוימים, בעיקר כאשר הדגש בטענה מתמקד בהתנהלותה של הרשות ולא בטעות של הפרט ביחס לידיעת הדין, ייתכן שהמסגרת המתאימה לדיון בטענות של הסתמכות על רשות היא זו של "הגנה מן הצדק" (המעוגנת כיום כאחת מהטענות המקדמיות הקבועות בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. ראו עוד והשוו: רבין וואקי, בעמ' 1013-1010; ישגב נקדימון הגנה מן הצדק 268-249 (מהדורה שנייה, 2009)).
הסתמכות על עצה משפטית: טענות ההסתמכות בנסיבות העניין
--- סוף עמוד 227 ---