--- סוף עמוד 83 ---
לעדויותיהם של רו"ח ראט, חנוך, עו"ד ארז, ברנט ורו"ח ישראלי. אכן, משקלן של ראיות מזמן אמת הוא גבוה ככלל מעדויות שבדיעבד ומשקל עדותם של גורמים נעדרי אינטרס גם הוא ככלל גבוה מעדויותיהם של עדים בעלי אינטרס, הגם שאין לומר כי אין ליתן לעדות זו כל משקל, ועל משקל העדות להיגזר מהתרשמות הערכאה הדיונית מהעד שלפניה ומנסיבותיו של כל מקרה (ראו למשל: ע"פ 6949/07 עמרם נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (8.7.2009); ע"פ 892/07 גרנדיבסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 27 (26.5.2008); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1840-1839 (2009); גבריאל הלוי תורת דיני הראיות כרך ד 727 (2013)). אלא שבמקרה דנן מצביעים גם אלו – ובכלל זה העדויות של אותם עדים שאליהן הפנה יגרמן בטענתו – כי יגרמן פעל כנושא משרה בקבוצה. כך למשל, הפנה כאמור יגרמן לעדותם של עו"ד ארז ורו"ח ישראלי. אלא שבעדותו פירט עו"ד ארז את מרכזיות תפקידו של יגרמן בחברה, בנושאים פיננסיים ותפעוליים, עד כדי שראה את תפקודו כ"מנהל המהלכים של קבוצת פלד גבעוני" (פרוטוקול הדיון מיום 13.3.2009, עמ' 4345). בדומה, העיד ישראלי כי "ראינו בו נושא משרה... סוג כזה של הגדרה מניסיוני מול חברות ציבוריות זה תפקיד של מנהל כספים או איזה שהוא מנהל כללי בארגון ולא של יועץ" (פרוטוקול הדיון מיום 15.12.2008, עמ' 3182-3181). לא מצאנו ממש גם בהפניה לעדותו של רו"ח ראט, אשר לפי שיטתו של יגרמן עצמו, הוא אינו גורם המונע מאינטרס ידוע. כבר עמדנו בפרק זה על כך שבמכתבים להנהלת פויכטונגר תעשיות הביע ראט בזמן אמת את התנגדותו להגדרת תפקידו של יגרמן כיועץ בלבד. לא מיותר לשוב ולהביא מדבריו של ראט במכתבים אלה: "לאור מה שאני רואה ושומע ניתן לראותו [את יגרמן] כמי שממלא תפקיד בחברה. לדוגמא, לדעתי סמנכ"ל כספים מקבל הוראות לביצוע מיגרמן ולא רק יעוץ" (ת/1057). בנוסף, מכתביו של ראט מספקים הצצה למצב הדברים בזמן אמת, ומראיות אלה כאמור ביקש יגרמן להִבנות.
209. ראיות נוספות לאופן שבו תואר מצב הדברים לאשורו במועד הרלוונטי ניתן למצוא גם במכתב ההתפטרות שהגיש וינטר, שם תיאר כיצד הסכם ההלוואה כמעט ומרוקן את תפקידו מתוכן (ראו לעיל בפסקה 159). ראיה נוספת מזמן אמת היא תרשומת מיום 9.6.2002 בישיבה בנושא הדו"חות הכספיים של משב, במסגרתה התרעם רו"ח שפי על העובדה שיגרמן, אשר הוגדר כיועץ לכאורה, הוא שעונה לכל שאלותיו בעוד שפלד "ממלא פיו מים" (ת/669). לא זו אף זו, לפני בית המשפט עמדו מסמכים נוספים שיש בהם כדי ללמד כי יגרמן נתפס בזמן אמת כנושא משרה בחברה על-ידי המערערים הנוספים ועל-ידי נושאי המשרה הפורמאליים. כך למשל מלמד מסמך נהלי הדיווח שהופץ בקבוצה על-ידי פלד, לפיו על כל דיווח לרשויות לעבור את אישורה של "הנהלת הקבוצה והיועצים המשפטיים שלה", הכוללת על-פי המסמך גם