עו"ד אגמון אישר שנערכו מגעים עם עו"ד יצחקניא, אשר ביקש בשלב מסוים לחזור למתווה ההעסקה השלישי המקנה לדכנר זכות לקבל 10% מתקבולי הולילנד. אלא שלדברי עו"ד אגמון, הוא השיב ליצחקניא כי לשם כך על דכנר להשיב את הכספים שקיבל החל מחודש מרץ 2007, המסתכמים בכ-13 מיליון ש"ח, והצדדים נותרו במבוי סתום (פרוטוקול, עמ' 8865-8864).
לדברי עו"ד אגמון, צ'רני סירב להצעות פשרה שונות שהועלו, אולם הוא (אגמון) היה זה שביקש להמשיך והוא ש"ברוב חוכמתו או ברוב טיפשותו" דחף לנהל משא ומתן, דווקא משום שהאמין לצ'רני ובשל החשש מפני דכנר, אותו כינה "חיה פצועה" (פרוטוקול, עמ' 8867, 8878). לדברי אגמון, מכל טענות הסרק שהעלה דכנר בכתב התביעה, היחידה שהיה לה איזשהו בסיס משפטי היתה הטענה כי הוא זכאי לאחוזים מעסקת נידר, והמשא ומתן התנהל רק סביב עסקת נידר.
179. בנקודה זו יש להזכיר את מוצג ת/791, שהינו הודעת דוא"ל מיום 25.1.2009 ששלח עו"ד אגמון לאביגדור קלנר (אשר שימש באותה העת כמעין "מגשר" בין הצדדים). במכתב זה פירט אגמון סכומים שקיבל דכנר מאז מרץ 2007 – הכוללים את המקדמה ממרץ 2007 בסך 5 מיליון ש"ח, היוון זכויותיו של דכנר בהסכם ההיפרדות, עזרה בתשלום מיסים והלוואות שונות – המסתכמים בכ-13.9 מיליון ש"ח. אגמון ציין כי אילו בתקופה זו היה דכנר מקבל שכר בהתאם להסכם ההעסקה השלישי (10% מהתקבולים השוטפים של הולילנד תיירות), שכרו היה מסתכם בכ-1.9 מיליון ש"ח בלבד, ובממוצע הוא אמור להשתכר בין 100 ל-120 אלף ש"ח לחודש. את דבריו סיים אגמון במילים "לפי ממוצע זה סיכוייו להחזיר את מה שקיבל שואפים לאפס אם לא למטה מזה".
בית משפט קמא זקף מוצג זה לחובתו של צ'רני, בקבעו כי צ'רני "העביר לעד המדינה מיליוני שקלים, שהוא לעצמו ידע כי אינם בבחינת מקדמות ואינם כספים
--- סוף עמוד 222 ---
שאמור היה להעביר לעד המדינה על פי הסכם כלשהו. מדובר בכספים שקיבל עד המדינה בשל לחצים ואיומים, מבלי שנדרש להשיבם..." (עמ' 133 להכרעת הדין).
כשלעצמי, מצאתי טעם בדבריו של עו"ד אגמון כי אם דכנר רצה לבטל את הסכם ההיפרדות ולחזור למתווה של הסכם ההעסקה השלישי, היה עליו להשיב את הכספים שקיבל עד לאותו מועד. אלא שברי כי מצבו הכלכלי של דכנר באותם ימים לא איפשר לו להשיב כספים אלה, ומכאן דבריו של עו"ד אגמון לאביגדור קלנר כי אין טעם בביטול הסכם ההיפרדות וחזרה למתווה של 10%, שכן השבה בעקבות הביטול אינה ריאלית. ובמילים אחרות, הסכום הכולל שהזכיר עו"ד אגמון בהודעת הדוא"ל הורכב ברובו מהתמורה ששולמה לדכנר על פי הסכם ההיפרדות בצירוף עזרה והלוואות שונות שקיבל (לטענת צ'רני כדי לסייע לו מול רשויות המס והשוק האפור וכו'). אין מדובר אפוא בסכומים אשר ניתנו כולם מבלי שדכנר היה זכאי להם, ובאשר להלוואות – קיימות אינדיקציות רבות, כפי שפורט לעיל, כי הן ניתנו לדכנר כדי לסייע לחלצו מהבור אליו נקלע. על רקע זה, דומה כי מסקנתו הנחרצת של בית משפט קמא לפיה סכומים אלה הועברו מתוך לחצים ואיומים, וקביעתו כי מוצג זה מאמת את גרסתו של עד המדינה (שם) – אינה מבוססת דיה.