--- סוף עמוד 225 ---
יש כמובן שתי אפשרויות אחרות, אבל הן אינן חכמות:
1. שהאיש יבקש מאביגדור שהסיפור שלו יורד מהחוברת של יצחקניא.
2. שהאיש אמנם יסתיר את העניין ולא יטפל בדבר.
ובכל מקרה:
העובדה שהאיש קיבל את המידע מנציג רשמי למחצה של עורך הדין סותמת את הגולל על כך שהתובע יוכל לקבל חסינות לגבי אותו איש עצמו.
להשתמע".
צ'רני העיד כי היה זה ניתוח עצמי שלו מהרגע ששמע מעו"ד אגמון שדכנר עירב את אולמרט. לדברי צ'רני, הוא הניח שכניסתו של אולמרט לתמונה תוביל לשינוי, כי "ראש ממשלה, להבדיל מאדם פשוט, לא יכול להסתיר כתב סחיטה כזה", ומן הסתם יצטרך לפנות ליועץ (המשפטי לממשלה). כאשר צ'רני נשאל מדוע כינה אותו "האיש", השיב כי הוא "אף פעם לא יודע מי מאזין, במרכאות, למחשב שלי", וכי "כל מסמך בנושא אולמרט רץ מיד לכל העולם" (פרוטוקול, עמ' 6057-6056).
183. בית משפט קמא התייחס למוצג זה במשפט אחד: "לאמור, מסמך המדבר בעד עצמו. מוצג שנרשם בכתב ידו של נאשם 1 ומעיד על קשר 'מיוחד' המחבר את נאשם 1, נאשם 2, נאשם 7 ונאשם 8" (עמ' 115 להכרעת הדין).
בית המשפט ראה אפוא במסמך זה הוכחה למעורבותו של צ'רני בהעברת כסף לאולמרט, ולכך צירף אינדיקציות נוספות. כך, בית המשפט קבע כי משעה שהוכח בעניינם של אולמרט וזקן כי דכנר העביר להם כספים לטובת פרויקט הולילנד, אזי "ניתן לקבוע כי גרסתו של עד המדינה, לפיה הכספים הועברו בתיאום ובעצה אחת עם [צ'רני], הינה גרסה מאומתת ומבוססת כצריך ונדרש במשפט פלילי" (עמ' 114 להכרעת הדין). עוד ציין בית המשפט כי כאשר צ'רני נשאל בחקירתו במשטרה אם העביר כספים לאולמרט, הוא השיב "אין לי תגובה". על בסיס זה קבע בית המשפט: "לאמור, העדר תשובה שהיא תשובת התשובות. [צ'רני] למעשה הודה, כי העביר כספים לעד המדינה לצורך שיחוד [אולמרט]" (שם, עמ' 115).
184. לטעמי, קביעות אלה מעוררות קושי בלתי מבוטל. אין חולק כי "נייר העמדה" שכתב צ'רני נכתב כחודשיים לאחר שהוגש לו כתב הסחיטה. כזכור, כתב הסחיטה כלל טענות בדבר העברת סכומי כסף לאולמרט (סעיפים 62-57), ללופוליאנסקי (סעיפים 65-63) ולשטרית (סעיפים 73-66). ממילא, אין להתפלא על ידיעתו של צ'רני כי אולמרט הוא חלק מן הסיפור. באשר לכניסתו של אולמרט לתמונה באותה נקודת זמן,
--- סוף עמוד 226 ---
נציין כי מועד כתיבת ת/784 (סוף ינואר 2009), מתיישב עם עדותו של אביגדור קלנר בבית המשפט כי פנייתו לאולמרט נעשתה כנראה במחצית הראשונה של שנת 2009, לאחר שכתב הסחיטה היה באוויר ובשעה שקלנר שימש מעין "מגשר" בין הצדדים (פרוטוקול בעמ' 6318, ולא נעלמה מעיניי הערתו של בית משפט קמא כי בחקירתו במשטרה קלנר לא זכר את המועד בו פנה אל אולמרט באמצעות איש עסקים, וכי אולמרט עצמו לא היה עקבי בנושא זה – עמ' 172-171 להכרעת הדין).