התייחסותו של רו"ח אורדן לעניין זה היתה קצרה, לאקונית ובלתי נחרצת. אורדן אישר כי אם לא ניתן שירות אמיתי שבגינו הוצאה החשבונית, מדובר בעבירה פלילית. כאשר נשאל על ידי בא כוח המדינה "עבירה פלילית של מי?", השיב אורדן "אני חושב שמי שהוציא את החשבונית", קרי דכנר. בא כוח המדינה הוסיף ושאל "ומי שמקבל את זה ויודע שזה לא נכון?", ורו"ח אורדן השיב במילה אחת: "גם" (פרוטוקול, עמ' 5600-5599). לטעמי, נימתו המסויגת משהו של רו"ח אורדן כי "הוא חושב" שזו עבירה פלילית של מוציא החשבונית [דכנר], ותשובתו הלאקונית כי זו "גם" עבירה מצד מקבל החשבונית [צ'רני], לא די בה כדי לבסס עבירה של רישום כוזב מצדו של צ'רני. השאלה אם יש להבחין לעניין זה בין מי שמוציא את החשבונית לבין מי שמקבל אותה, לא נתלבנה בבית משפט קמא, ובנסיבות אלה אין להידרש לכך בשלב הערעור ודין ההרשעה בעבירה זו להתבטל.
191. באשר לאפיזודת 300 אלף השקלים מחודש יולי 2005, אזי משמצאנו כי הוכחו בעניינה יסודות עבירת השוחד, ניתן היה להניח כי תקצר הדרך לבסס הרשעה ברישום כוזב ובהלבנת הון. ברם, חומר הראיות כפי שנדון בפסק הדין בנוגע לאפיזודת 300 אלף השקלים לא כלל כל ראיה המוכיחה כי הסכום נרשם בספרי הולילנד תיירות כ"הלוואה" או כ"מקדמת שכר טירחה", או כי הסכום הופקד בחברתו של דכנר במסווה של "שכר טרחה" או "הלוואה". לאמיתו של דבר, המוצג הרלוונטי היחיד שנדון בפסק הדין בעניין זה הוא תדפיס התנועות בחשבון הבנק של חברת יוסיפולי של דכנר, בו נרשמה הפקדת שיק בסך 300,000 ש"ח ביום 31.7.2005 [ת/145].
בנסיבות אלו, ובהעדר דיון נקודתי מינימאלי לגבי סכום זה המבסס רישום כוזב בספרי הולילנד או המצביע על הסוואת הסכום כ"שכר טרחה" או "הלוואה" בחברתו של דכנר, לא ניתן להסתפק בקביעה הכללית בפסק הדין, ודין ההרשעות בעבירות אלה להתבטל.
--- סוף עמוד 232 ---
תשלומים בשנת 2004
192. צ'רני הואשם כי נתן שוחד לדכנר גם בשנת 2004, אולם זוכה בבית משפט קמא מאישום זה. המדינה לא ערערה בפנינו על זיכוי זה, כך שאיננו נדרשים לתשלומים אלה אלא למען השלמת התמונה, ושמא ניתן ללמוד מאפיזודת שנת 2004 דבר מה לגבי יתר האפיזודות.
בתמצית, המדינה התבססה על דבריו של דכנר, אשר טען כי הסכומים המופיעים בטבלת האקסל תחת שנת 2004, בקיזוז שכר הטירחה לו היה זכאי באותה תקופה (50 אלף דולר לחודש) – הם שוחד. וכך נרשמו הסכומים בטבלת האקסל [ת/137]: