תשלום שוחד – תמ"מ 3/5 (פארק איילון)
16. קלנר הורשע גם בגין שני תשלומים שהועברו לדכנר בשנת 2004: 120,000 ש"ח מיום 1.2.2004 ו-522,215 ש"ח מיום 18.4.2004. נקבע, כי גם סכומים אלה הועברו לדכנר על מנת שזה יעבירם לרבין, כדי שיעבירם לאפרתי שעדיין שימש כמנהל
--- סוף עמוד 295 ---
המינהל. נקבע, כי בדרך זו, ביקש קלנר לגייס את תמיכת אפרתי לתכניות הזרע בחוות שלם ולמאבקה נגד בניית פארק איילון (תמ"מ 3/5 הנזכרת). גם בגין תשלומים אלה לא הוציא דכנר חשבונית.
כזכור, בין קלדש לבין הזרע נכרת הסכם שבגדרו קלדש לקחה על עצמה לפעול לשינוי הייעוד בחוות שלם, הסכם שכונה לעיל הסכם קלדש-הזרע (ת/480). על פי ההסכם, כדי שקלדש תשופה על הוצאותיה לטובת הפרויקט, היה עליה לאשר את ההוצאות בוועדת היגוי שבה חברים נציגי הזרע וקלדש (אפרת, ברודנר, ספרן וקלנר). ביום 3.12.2003 נחתמה תוספת להסכם זה (ת/480ב). בסעיף 5 לתוספת להסכם נכתב במפורש כי כדי שקלדש תשופה על תשלומיה לדכנר, על ועדת ההיגוי לאשר את התשלום.
ביום 1.2.2004 העבירה פולאר נדל"ן, החברה האם של קלדש, לדכנר סך של 120,000 ש"ח. תשלום זה, שאושר בחתימתו של ספרן, לא אושר בוועדת ההיגוי ולא הוצאה בגינו חשבונית. לטענת דכנר, סכום זה הועבר לו במטרה שיועבר, על-ידי רבין, לאפרתי כדי שהלה יסייע לתהליך ההתנגדויות לתמ"מ 3/5. בעדותו הסביר קלנר שמדובר במקדמות על חשבון שכרו העתידי של דכנר בעבור עבודתו בנושא שינויי הייעוד. קלנר הסביר שהיתה הצדקה לאשר את בקשתו של דכנר למקדמה נוכח העובדה שכל שכרו במהלך שנות עבודתו הסתכם בשכר שנקבע בהסכם ת/325.
כחודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 18.4.2004, הועבר לדכנר מפולאר נדל"ן, סכום נוסף בסך של 522,215 ש"ח. גם תשלום זה אושר בחתימתו של ספרן, ולא אושר בוועדת ההיגוי ולא התקבלה בגינו חשבונית. בעדותו הסביר קלנר, כי עם דכנר נכרת חוזה "רזה" (ת/325) ולכן מפעם לפעם הוא פנה בבקשות למקדמות, ואף אם הוא לא זוכר את הבקשה שהובילה לתשלום זה, הוא מניח שאישר את התשלום. קלנר העריך שהתשלום הספציפי הזה הועבר לאחר שדכנר פנה אליו וסיפר לו על טיפולים להם נזקקה בתו החולה (עמ' 6212 לפרוטוקול) – דבר שהתברר בהמשך כשקרי.
כאמור לעיל, בית משפט קמא קבע כי עדותו של דכנר, לפיה תשלומים אלה הועברו אליו למטרות שוחד "אינה עומדת לעצמה" שכן עדותו "נתמכת בעדויות נאשמים 3-2 [קלנר וספרן] וכן במארג ראיות נסיבתי המוכיח, לעצמו, גרסתו". קביעה של בית משפט קמא התבססה על מספר אדנים: