בית משפט קמא עמד על כך שבפני הזרע עמד מכשול נוסף לקבלת כתב ההרשאה בדמות תכניות משרד הפנים להקים באזור חוות שלם את פארק איילון (תמ"מ 3/5) - תכנית שסתרה במידה רבה את תכניות הזרע עבור חוות שלם. והנה, למרות עמדת המינהל ולמרות שתמ"מ 3/5 הופקדה ביום 4.6.2002, ביום 28.7.2002 בכל זאת נחתם חוזה ההרשאה לתכנון. לגישת בית משפט קמא, העובדה כי נחתם עם הזרע חוזה הרשאה לתכנון חרף מכתבו של מנהל מחוז תל-אביב במינהל (ת/327), וחרף הפקדתה של תכנית בסדר גודל של תמ"מ 3/5, מלמדת כי החתימה באה על רקע תשלומי שוחד
--- סוף עמוד 294 ---
ולא כתוצאה מעבודה מקצועית של דכנר ורבין. לכל אלה הצטרפה נסיבה נוספת, שלה ייחס בית משפט קמא משמעות, והיא שביום 9.10.2002 "בשולי העברה כספית זו על סך 120,000 דולר" אפרתי וקלנר נפגשו לבדם במשרדו של קלנר, וזאת אף שאפרתי העיד כי ככלל נהג לקיים פגישות מקצועיות בנוכחות אנשי מקצוע במשרדו.
15. נוכח האמור לעיל, קבע בית משפט קמא כי יש די ראיות התומכות בעדותו של דכנר באשר לתשלום שוחד בסך 120,000 דולר. כך סיכם בית משפט קמא את "היתדות" שעיגנו את גרסת דכנר באשר לתשלום שקיבל לפי אישור ועדת ההיגוי:
"פרקליטו המלומד של נאשם 2 [קלנר] ביקש בסיכומיו בכתב להוכיח באותות ובמופתים, כי נושא ההרשאה לא היה בבחינת נושא ש'בער' אצל אנשי חברת הזרע, הואיל ובאותה תקופה היה נהיר וברור להם כי מנהל מקרקעי ישראל שותף לעמדתם ועושה ופועל לטובתם. במצב דברים זה, לא נדרשה פעילות מטעם עד המדינה, ובטח ובטח לא פעילות פלילית בדמות תשלומי שוחד שהם. מוצג ת/332 מעיד אחרת. סך של 150 אלף דולר הועברו לעד המדינה עבור 'טיפול וייעוץ נוסף בנושא הרשאה לתכנון בחוות שלם', בנוסף לתמורה הקבועה והשוטפת הנקובה במוצג ת/325, תמורה שנקבעה אך מספר חודשים לאחר מכן. לא הובהר במהלך המשפט מה הייתה פעילותו של עד המדינה, כמו גם פעילותו של נאשם 5 [רבין], עד שהשניים זכו למכתב תודה, שכמובן התלווה להעברת סך של 150 אלף הדולר. על-פי מוצג ת/332 נדרש עד המדינה לפעול בעניין [ה]הרשאה בתקופה בה משרד עורכי-דין יגאל ארנון עסק בנושא זה מטעם חברת הזרע. נראה כי עד המדינה ניחן ביכולות 'יחודיות' 'שיחודיות' שאינן נתונות אצל משרד עורכי-דין יגאל ארנון. שאר סגולותיו בנושא ההרשאה נתונות גם נתונות למשרד הפרקליטים הנודע. בגין 120 אלף הדולר לא הוצאו חשבוניות על-ידי עד המדינה, להבדיל מהוצאת החשבוניות עבור 30,000 דולר, שהיוו שכר טרחתו. עדותו של עד המדינה השתזרה בכלל התמונה העובדתית שהוכחה בבית המשפט. הסכם ההרשאה נחתם בין מנהל מקרקעי ישראל לבין נאשם 2 [קלנר] וישראל אפרת ביום 28.7.02, חודשיים לאחר הפקדת תמ"מ 3/5, הסכם שהינו סותר לחלוטין את תמ"מ 3/5" (עמ' 192 להכרעת הדין).