(-) ולבסוף, לצ'רני היה זמן די והותר להתכונן לחקירתו, וכאמור, הוא אף הגיע לחקירה עם קלסר מלא בניירת. אילו האפיזודה של המכתב ת/142 הייתה כה דרמטית מבחינתו, היה מן הסתם זוכר אותה ומכין עצמו לנושא זה, ולא מסתבך כל כך בתשובותיו בחקירה כפי שיפורט להלן.
אולם, גם אם נקבל כי המוצגים ת/142-ת/144 אינם קונקלוסיביים מבחינת פרשנותם לאור האמור לעיל, הקושי, מבחינתו של צ'רני, הוא שמוצגים אלו אינם עומדים לעצמם בבסיס ההרשעה באפיזודה זו. מכתב התשובה של צ'רני (ת/143) והודעותיו במשטרה מהווים חלק בלתי נפרד מחומר הראיות. אלה, כפי שנראה להלן, מביאים למסקנה כי כאשר צ'רני העביר את הכספים לדכנר, הוא היה מודע לכך שלדברי דכנר הכספים אמורים לכאורה לשמש לצרכי שוחד. נפרט את הדברים.
תמלילי החקירה
117. הערה מקדימה: הצדדים חלוקים על הדרך בה יש לפרש את דבריו של צ'רני בחקירתו במשטרה. המדינה ובית משפט קמא ראו בדברים הודאה מצדו בכך שהכספים יועדו לשוחד, ואילו ההגנה הפנתה לחלקים מהתמלילים וההודעות וטענה כי אין לפרש
--- סוף עמוד 158 ---
את הדברים כהודאה. עוד טענה ההגנה לקיומם של פערים בין חלק מהודעותיו של צ'רני במשטרה לבין תמלילי החקירה. על רקע זה, לנוכח עמימות מסוימת הנשקפת מחלקים מהודעותיו של צ'רני במשטרה, ועל מנת להבטיח שדבריו של צ'רני ינותחו באופן המיטבי, עיינתי גם בתמלילים וצפיתי בקטעים מן התקליטורים המתעדים את החקירה במשטרה. להלן יובאו קטעים מתוך התמלילים, והיכן שישנם פערים אזוטריים בין הציטוטים המובאים להלן לבין האמור בתמלילים עצמם, הדבר נובע מתיקון הדברים על בסיס צפייה בתקליטור.
בחקירתו מיום 11.4.2010, כאשר הוצג לצ'רני לראשונה מוצג ת/142, טען צ'רני כי המכתב אינו זכור לו וכי הסיטואציה אינה זכורה לו (עמ' 36-33 לתמליל החקירה – ת/491א(1)). או-אז הוצג לו מכתב התשובה שלו לדכנר (מוצג ת/143), וצ'רני השיב כי "על פניו זה לא נראה סיטואציה נוחה לי... מעבר לזה אין לי כרגע מה להגיד". בשלב זה נשאל צ'רני שוב ושוב אם היה מודע לכך שבקשתו של דכנר היתה לקבלת כספים לצורך תשלומי שוחד. על כך השיב צ'רני כי "משתמע מהדברים שידעתי" (עמ' 39 לתמליל).
בסמוך לכך התנהלו חילופי הדברים הבאים בין החוקרים לצ'רני:
"חוקר 2: הלל ידעת או לא ידעת זו השאלה.
צ'רני: מה ידעתי?
חוקר 2: ידעת שאתה משלם שוחד שהכסף הזה הוא בשביל שוחד? ידעת או לא ידעת?
צ'רני: ידעתי שזה מה ששמואל אומר לכאורה.
[...]
חוקר 1: אתה רוצה כמה דקות לחשוב עם עצמך?
צ'רני: לא.
[...]
חוקר 2: שאלה: זאת אומרת לפי מה שאתה אומר עכשיו, ידעת בעשרים ותשע לשביעי 2005 שכתבת את המכתב לשמואל שאתה מעביר כסף לשמואל בשביל שישלם לאותו גורם בעירייה?
צ'רני: לא.
חוקר 2: זה מה שאתה אומר.
צ'רני: לא. ידעתי ששמואל מבקש כסף וכותב שהוא אמור לשלם כספים. לא ידעתי" (שם, עמ' 40).
ובהמשך:
"צ'רני: אני לא הודיתי אני לא מודה בכלום, אני אומר שאני העברתי כסף לבקשתו של שמואל.
[...]
--- סוף עמוד 159 ---
חוקר 1: מה אתה מבין? אני שאלתי אם אה מבין שאתה מודה פה, אני מבין שמה?
צ'רני: מבין שהעברתי כספים לבקשתו של שמואל משום ששמואל לחוץ וניתן ומשתמע מן המכתב אם אתה רוצה שאני רואה פה שהכספים יועדו
חוקר 2: לשוחד.
צ'רני: לגורמים בעירייה לתשלומים לא לגיטימיים, תשלומי שוחד. אבל מעבר לזה אני לא יודע כלום" (שם, עמ' 41).
118. בשלב זה שאל החוקר את צ'רני מדוע השיב לדכנר במכתב התשובה שלו כי הוא מקווה "שזהו-זה משום שאחרת זה הופך לבלתי אפשרי" (ת/143):
"חוקר 2: מדוע כתבת לו לשמואל... שאתה מקווה... שזהו זה כי אחרת ציטוט זה הופך לבלתי אפשרי, למה?
צ'רני: כי כפי שניתן להבין מהאינטליגנציה שלי הסיפור הזה מריח רע מאוד. אני אומר לו מר דכנר מה אתה רוצה ממני כספים, זה בלתי אפשרי.
חוקר 2: די נו נפלת תפסיק יאללה אתה רוצה להודות בהכל?
צ'רני: לא, אני לא רוצה להודות בכלום.
[...]
חוקר 1: אז מה אתה אומר? אז מה כן? זה לא נכון מה שאני אומר? אתה כשאתה אומר לו זהו זה כי אחרת זה הופך לבלתי אפשרי, זה אומר שנמאס לך כבר לשלם כי שמואל כבר לקח ממך כספים לשחד כל מיני אנשים ופה נמאס לך.
צ'רני: שמואל לקח ממני כספים כמקדמות וכהלוואות אישיות ודיברנו על זה בעבר. כשאני אומר לו שזהו זה כי זה הופך לבלתי אפשרי מכתב מן הסוג הזה הופך לבלתי אפשרי את כל העניין
חוקר 1: מה? מה? עוד פעם את המשפט האחרון. מה הופך להיות?
צ'רני: מכתב מן הסוג הזה שלכאורה מרמז על תשלומים לא לגיטימיים, במילים שלך תשלומי שוחד, הופך את כל המעורבות לבלתי אפשרית.
[...]
חוקר 1: תסביר לי את זה אני לא מבין את זה... אני חוזר על המשפט שלך ותנסה להסביר לי אותו: שמואל לקח ממני כספים כמקדמות וכהלוואות אישיות וכשאני אומר לו שזה בלתי אפשרי אז מכתב מן הסוג הזה שלכאורה מרמז
צ'רני: לא לא לא. שמואל לקח ממני מקדמות והלוואות אישיות. תמחק את מה שכתבת שם בהתחלה. ... מכתב מן הסוג הזה
חוקר 2: שמדבר על שוחד
צ'רני: שמדבר על שוחד ושאני לכאורה נענה לו
חוקר 2: ואני נענה לו, לא לכאורה, אני נענה לו
--- סוף עמוד 160 ---
צ'רני: שאני נענה לו, הופך את מעורבותי בפרויקט
חוקר 2: לפלילית
צ'רני: עזוב רגע פלילית, לבלתי אפשרית.
חוקר 1: מה זה לבלתי אפשרית? אני לא מבין מה זה אומר?
צ'רני: בלתי אפשרית זה אומר שאני לא עובד כך.
[..]
צ'רני: אני לא עובד בצורה של מתן שוחד.
[...]
חוקר 2: במקרה הזה, במקרה הזה הוא מתכוון שילמת שוחד?
צ'רני: במקרה הזה העברתי כסף לשמואל.
חוקר 2: בשביל שישלם שוחד?
צ'רני: שלדבריו נועד [כאן קוטע אותו החוקר ואומר "רגע רגע רק שנייה אני כותב..."].
[...]
חוקר 1: אני אומר לך ותענה לי בבקשה לעניין, שקשה לך להודות שאתה משלם שוחד וקשה לך להודות שייתכן וסטית מכללי ההתנהגות או הנורמות המוסריות עליהם גדלת בעצתו של דכנר, אבל זה מה שעשית, אתה שילמת שוחד.
צ'רני: במקרה הזה ניתן להבין בכך, אני לא מודה אלא אני פשוט אומר בקול ברור שניתן להבין את זה בצורה כזאת. לגבי מקרים אחרים או קודמים שדיברנו עליהם בעבר אני מכחיש כל דבר בעניין" (שם, עמ' 44-42).
חשוב לומר שלאורך חקירתו, חרף הפצרותיהם החוזרות והנשנות של החוקרים, צ'רני נמנע מלהודות כי העביר את הכספים לדכנר כדי שישלם שוחד, אלא הקפיד לומר כי כך ניתן להבין מהתכתובות. צ'רני גם חזר וביקש שלא להוסיף בעניין זה. לדבריו: "יש פה מצב לא נוח. אני מעדיף לא להרחיב עליו את הדיבור בשלב זה... אני אומר שפרט למקרה שמוצג פה, וגם לגביו אני לא מודה כלום, אלא אני מודה אם אתה רוצה בעובדות, סליחה לא בעובדות אלא מודה בניירת ולא בעובדות" (עמ' 47-46 לתמליל).
119. בהמשך התייחסו החוקרים שוב לתשובתו של צ'רני לדכנר (ת/143), בה כתב "זהו-זה משום שאחרת זה הופך לבלתי אפשרי":
"חוקר 1: [...] אתה אומר לו בפירוש זאת לא הפעם הראשונה שאתה מודע לזה, זה לחלוטין לא הפעם הראשונה שאתה מודע לזה שהוא משלם תשלומים כאלה... אתה פשוט אומר I've had enough. נמאס לי לשלם כסף. יכול להיות שדברים לא זזו כמו שדכנר
--- סוף עמוד 161 ---
הבטיח לך, אבל אתה אומר בפירוש נמאס לי לשלם ולצאת פה פראייר.
צ'רני: זאת פרשנות שאני לא מקבל. אלא אני בא ואומר שמה שבלתי אפשרי זה שהוא כותב לי לכאורה תשלומי שוחד, כי זה לא היה קודם.
חוקר 1: מה זה בלתי אפשרי אבל? למה זה בלתי אפשרי?
צ'רני: כי הוא יודע שאני לא עובד בשוחד.
[...]
חוקר 2: מה שאתה אומר זה הפעם הזאתי בסדר, יותר אין, זהו נגמר. כי זה הופך לבלתי אפשרי. זה מה שאתה אומר. נכון? זה מה שאתה אומר.
צ'רני: נניח. אני רוצה עוד... נניח. [...] אתה יודע מה? בשביל להקל עלי ולהקל עליכם מבחינה זאת שים את זה בצד, נתקדם או לא נתקדם, אני אצטרך למצוא את התגובה שלי לסיפור הזה מן הסתם" (שם, עמ' 50-49).
בהמשך התייחס צ'רני פעם נוספת לאופן בו הבין את דבריו של דכנר בזמן אמת:
"צ'רני: הסיפור של ה-29 [ת/142 מיום 29.7.2005]
חוקר 1: שממנו עולה לדבריכם, אני אכתוב בדיוק את מה שאתה רוצה אתה תבין כמה זה שטות.
צ'רני: שידעתי על תשלום השוחד המתוכנן, אין כבר חשיבות לעניין אם דכנר עדכן אותי אחר כך או לא, הקשר או העניבה היא מה-29 ליולי.
חוקר 1: רגע רגע
חוקר 2: זאת אומרת, שאלה. זאת אומרת מרגע זה אתה מודה שהלכת אחרי דכנר?
צ'רני: לא.
חוקר 2: לפחות מרגע זה.
צ'רני: לא.
חוקר 2: אתה אמרת קודם, אמרת לנו שהיו שלבים שבסוף
צ'רני: לא, אני מודה שבמקרה ספציפי זה
חוקר 2: ידעתי שאני משלם שוחד
צ'רני: בקשתו של דכנר היתה ברורה.
חוקר 1: אני אפילו לא רושם את זה, נו.
חוקר 2: לא, אני מודה שברגע...
צ'רני: לא, אני לא רוצה להשתמש במילים האלו.
חוקר 2: מה שאמרת
חוקר 1: תגיד אתה מה שאתה רוצה. אין לזה משמעות.
חוקר 2: שברגע ספציפי זה
צ'רני: שברגע ספציפי זה
חוקר 2: בקשתו של דכנר אלי היתה ברורה לי.
צ'רני: בקשתו הספציפית הזאת היתה ברורה" (שם, עמ' 59).
--- סוף עמוד 162 ---
120. בשלב מסוים במהלך חקירתו של צ'רני, שב צ'רני ואמר כי ברצונו להתייעץ בנושא עם סניגורו, עו"ד גיורא אדרת. במילותיו: "זאת הפעם הראשונה שיש מצב לכאורה, לכאורה אני עוד פעם אומר, שיש מצב שאין לי ממש תשובה ואני צריך את גיורא ואין מה לעשות מעבר לזה" (שם, עמ' 72). בשלב מסוים התקיימה הפסקה לארוחת צהריים, במהלכה נפגש צ'רני עם עו"ד אדרת. וכך נפתחה החקירה בתום ההפסקה:
"חוקר 2: לאחר שהתייעצת עם עורך דין גיורא אדרת, אתה רוצה לומר משהו?
צ'רני: אני רוצה להגיד... שבעצה אחת עם עורך דיני גיורא אדרת ובבושה גדולה, אני מודה בסיפור הזה של ה-30-29 ביולי, שלמרות שקיבלתי מכתב משמואל שהייתי אמור להעיף לכל הרוחות, נעניתי לו בלי לשאול, לא הרמתי מילה
חוקר 1: לא הרמתי מילה?
צ'רני: לא הרמתי מילה, לא אמרתי, לא הגבתי, אישרתי לו
חוקר 2: לשלם שוחד, נכון?
צ'רני: אישרתי לו את התשלום. לא ידעתי בזמן ההוא אם באמת ישלם או לא ישלם, זה גם לא משנה. תכתוב שזה גם לא משנה. מבחינתי קו הרוויה של שמואל הגיע לסופו. קו הרוויה של דרישות שמואל ממני היו לקראת סופן... הגיע לסופו או לנקודת רוויה, ורציתי רק לסיים את העניין של אישור הפרויקט. לא ידעתי ב-30 לחודש באם שמואל נפגש עם מישהו או לא נפגש, באם שילם או לא שילם. אבל זה כאמור לא משנה דבר.
חוקר 2: אז מה שאתה אומר לנו עכשיו זה שאתה מודה בזה שידעת שהכסף שאתה מעביר לשמואל לפי דברי שמואל הולך לגורמים בעירייה
צ'רני: אני מודה בזה... [צלצול טלפון סלולארי של החוקר]
חוקר 2: רגע, הלו...
צ'רני: אני מודה בזה שיכולתי להבין מדבריו של שמואל שהכסף הולך לאנשי עירייה ובין אם האמנתי לו או לא האמנתי לו אין לזה משמעות. אני חוזר על זה ששמואל לא טרח לעדכן אותי ב-30 לחודש באם שילם למי שילם וכמה שילם.
[...]
חוקר 1: אתה אומר בעצם, בין הדברים שלך אתה אומר בעצם שהיו מקרים דומים קודמים ששולם כסף כשוחד וב-31 ליולי 2005 הגעתי לדבריך לרוויה.
צ'רני: לא. [...] לא, לא, לא, מה שאני אומר זה שאני הגעתי לרוויה מהדרישות של שמואל שמבחינתי עד לרגע זה היו דרישות שלו למטרות שלו הלגיטימיות. זאת הפעם הראשונה שהוא כותב לי פה עובדי עירייה א' ב' ג' ד' כסף.
[...]
--- סוף עמוד 163 ---
חוקר 2: זאת לא הפעם הראשונה, חבל שנביך אותך, אתה גם אומר שהוא דרש כסף לשוחד גם קודם על זה ופה נמאס לך זה מה שאתה אומר.
צ'רני: אני אומר שהוא דרש כסף לעצמו כל הזמן ופה נמאס לי. פה הוא גם כותב לשוחד זה בכלל כבר לא מעניין אותי אני כאילו אומר לו יאללה קח ולך.
חוקר 2: נחזור למטרה אליה שולם הכסף לפי שמואל דכנר ממכתבו אליך מיום 29 7 05 גם עבור החתימה על הסכם הפיתוח. תגובתך.
צ'רני: להערכתי זה רק עבור החתימה על הסכם הפיתוח. זה מה שהוא כותב. ... לא הייתה לי שום אפשרות לבדוק כמובן כל דבר אחר זה כבר לא שינה, הסכם הפיתוח היה דבר האחרון שצריך היה לסיים מול העירייה, ובין אם נעשה שימוש באותם שלוש מאות אלף שקל לתשלום עבור הסכם הפיתוח או לתשלום אחר זה בעצם לא משנה.
חוקר 2: למה?
צ'רני: כי ברגע שנעניתי לדרישה של שמואל לשלם עבור הסכם הפיתוח
חוקר 2: אלה הם הגורמים בעירייה
צ'רני: אלה הגורמים בעירייה עבור הסכם הפיתוח, אין משמעות אמיתית היום לעובדה שניתן היה לחשוב שזאת עוד דרך להוציא ממני כספים, העברתי לו את הכסף, לא מחיתי [...] ובזה למעשה מסתיים העניין" (שם, עמ' 78-76).
121. למחרת היום, ביום 12.4.2010, נחקר צ'רני ארוכות שוב, ונביא מקצת הדברים הרלוונטיים לאפיזודה זו (ת/492א(1)):