"צ'רני: [...] אני הגעתי אתמול מהבחינה הזאת לנקודה ששמתם לי מראה מול הפנים ואמרתם לי תראה אתה פושע.
חוקר 2: לא אמרנו לך שאתה פושע
[...]
צ'רני: ... אני לא משנה את עדותי, אני לא משנה את לוחות הזמנים. 2005 מבחינתי... מבחינתכם, שהיא נקודת שבירה, דרך אגב היא לא נקודת שבירה שנמשכת היא נקודת שבירה אחת, היא לא נקודת שבירה נמשכת היא נקודת שבירה אחת נקודתית, אבל היא למעשה הופכת אותי לפושע. כבר לא יעזור כלום. ואני מרגע זה רוצה להסתלק מדכנר. ולכן שאני אומר לך ב-2007 בהסכם מימון הסופי אני לא מתעמת איתו על אותם 4 מיליונים, מכתב פירוט העלויות, .. זה לא מכיוון שאני יודע שהוא שילם אותם בשוחד, אתה יודע מה, עד היום, אפילו היום אני משוכנע שלפחות 75% מזה הוא לקח לכיסו... זה מתוך זה שאני כבר מעריך על סמך מה שקרה בעבר עם ה-300 אלף שקל שיש סיכוי, סיכוי לא מילה טובה, היא מילה חיובית, שיש אפשרות שחלק
--- סוף עמוד 164 ---
מזה הלך לשוחד. וזה כל כך מקומם אותי כנגדי... שאני אומר לו קח
חוקר 1: כנגדי, כלומר כלפי עצמי כאילו?
צ'רני: כנגדי, כנגדי, כן... שאני אומר לו הנה 4 מיליון קח ולך אני לא מתעמת איתך בכלל, וזה כבר לא משנה" (שם, עמ' 10-8).
יצויין כי כשהוצגו דברים אלו לצ'רני בחקירתו הנגדית, הוא טען לגביהם כי "אני אומר דברים שאין להם שחר, ולהערכתי גם החוקרים מבינים שכל החצי עמוד או העמוד בתמליל זה דברים חסרי שחר וחסרי היגיון שנאמרים מחוסר שליטה מוחלט" (פרוטוקול, עמ' 5842). בסיכומיה בבית משפט קמא טענה ההגנה כי הדברים שמסר צ'רני הם "קטע לא ברור שנראה שנבע מעייפות, בלבול ולחץ" (פסקה 246).
122. ביום החקירה הבא, ה-13.4.2010, ביקש צ'רני להציג לחוקר מספר נקודות ("לבצע השלמות") בנוגע לנושאים שעלו בשני ימי החקירה הקודמים. לדברי ההגנה בסיכומיה, "הדבר נעשה אחרי הלילה הראשון בו אפשרו לו לישון כראוי – כפי שעולה מדבריו" (פסקה 247 לסיכומיה בבית משפט קמא). הנקודה החמישית שביקש צ'רני להציג נגעה לאפיזודה דנן. וכך פתח צ'רני את דבריו לגבי נקודה זו:
"צ'רני: אני חוזר בי כאן בחקירה מהודאתי לגבי שוחד של 300 אלף שקל... ומתנצל בפני עורך דיני שהבאתי אותו לכאן. העברתי 300 אלף שקל לשמואל והייתי, כפי שאמרתי, נפשית במצב שאני מכיר בזה שהסכום הזה עלול לשמש כשוחד. אולם מרגע זה הכנסתם אותי החוקרים למעין מארב באל"ף ואני פסעתי לתוכו. הראיתם לי ביומניו של דכנר בתאריך מתאים שהגיע לשמחיוף, נכון? ומסר לו שיקים. לא הראיתם לי את השיקים, לא אמרתם לי באיזה סכום מדובר, ולא שכנעתם אותי שאלו שיקים שיתנו לשמחיוף עבור שמחיוף השני... שמחיוף האח שאיתו דכנר
חוקר: לא הבנתי, מי זה שמחיוף האח?
צ'רני: זה מופיע בקלסר שלי, בקלסר הכחול... שמחיוף האח... שעובד עם שמואל בפרויקט אחר, אולי זה בשבילו?
חוקר: אוקיי, זה חדש לי.
צ'רני: זה מופיע אצלי בקלסר, לא קראתם אותו.
[...]
צ'רני: ויותר מזה, וגם אני מדגיש את הנקודה, יומניו של שמואל, כל כולם, לא נתפסו על ידכם בתאריך כלשהו בעבר. יומניו של שמואל הובאו לכם בצורה כזאת או אחרת על ידי יצחקניא או שמואל, לאחר שבשנים האחרונות היו אצלם ולא אצלכם, ומן הסתם יכלו לעבור תיקונים אצלם ולהיות ערוכים בעי"ן ומטופלים כך שישמשו את מטרתם שנועדה אך ורק להפללה... לפיכך
--- סוף עמוד 165 ---
לא ניתן להתייחס לשום רשומה של היומנים האלה ברצינות הראויה לפני שהיומנים ייבדקו על ידי מומחים..." (ת/493(א), עמ' 22-20).
בשלב מסוים נכנס החוקר הנוסף לחדר, עבר על הודעתו של צ'רני ופנה אליו כדלקמן:
"חוקר 2 [מצטרף]: אוקיי. אני לא מבין על מה בדיוק את חוזר בעצמך. תקשיב, גם כעת אתה מודה שהעברת את הכסף לדכנר ושהיית נפשית במצב שהכרת בזה שהסכום אמור לשמש כשוחד לגורמים בעירייה.
צ'רני: יכול לשמש
חוקר 2: זה מה שאתה אמרת
צ'רני: יכול לשמש
חוקר 2: אמרתי אמור לשמש
צ'רני: אוקיי
חוקר 2: מה שאני ציטטתי זה מה שאמרת
צ'רני: כן, ועכשיו אני אומר יכול לשמש.
חוקר 2: כל מה שאתה חולק כעת הוא על הראיה שהוצגה לך מתוך יומנו של דכנר – רישום מתאריך 31 ל-7 05, לפיו שמואל מסר שיקים לשמחיוף ואתה טוען שאולי הוא נתן לאח של שמחיוף, נכון?
צ'רני: נכון
חוקר 2: תשובה: זה נכון. אז אתה לא חוזר בעצמך
צ'רני: ועוד איך אני חוזר בי. אני חוזר בי. נכונות נפשית או הכרה נפשית בעובדה שסכום זה יכול להיות מיועד לשוחד כבר קיימת. נקודת השבירה שם.
חוקר 2: שוחד כבר קיימת.
צ'רני: אבל יש פתגם שאומר...
חוקר 2: רק שנייה נקודת השבירה
צ'רני: נקודת השבירה לכאורה קיימת, או קיימת
חוקר 2: אתה מדבר על נקודת השבירה שלך מול המעשים של שמואל?
צ'רני: על נקודת השבירה שלי מול שמואל
חוקר: נקודת השבירה שלי מול המודעות שלו
חוקר 2: לא מול המודעות, נקודת השבירה שלי כן לגבי המודעות שלי למעשים שעשה שמואל
צ'רני: למעשים שייתכן ששמואל עשה.
חוקר 2: רע מאד זה נשמע רק שתדע.
צ'רני: בסדר גמור.
חוקר: לא, אתה תקשיב, אל תדבר יותר אתה רק עושה לעצמך עוד נזק.
צ'רני: אין בעיה אין בעיה.
חוקר: הלל, הלל, תאמין לי אנחנו לא רוצים את רעתך.
צ'רני: אין בעיה, עזוב זה לא משנה כבר
חוקר: נקודת השבירה שלי לגבי המעשים שייתכן ששמואל עשה
צ'רני: קיימת. אבל בפועל, בין אמר ועשה – ת"ק פרסה.
חוקר: מה?
--- סוף עמוד 166 ---
צ'רני: יש משפט כזה.
חוקר 2: איך?
חוקר: תג פרסה?
צ'רני: בין אמר באל"ף
חוקר: ועשה בעי"ן
צ'רני: ת"ק פרסה.
חוקר: תג?
צ'רני: ת"ו קו"ף – ת"ק פרסה.
חוקר 2: ת"ק פרסה? אני לא מכיר האמת. משפט מחוזי.
צ'רני: דהיינו, שמואל סיפר סיפור, לחץ אותי, נלחצתי... נשברתי... מגיע לי עונש... אבל הכסף לשמחיוף שהגיע, לפי היומן שאני לא מכיר בו, לא מכיר במהימנותו, או שהוא כסף שוחד או שלא. או שהוא 300 אלף או שלא. את זה אני אומר עכשיו. שהפרקליט יחליט מה הוא מוציא מזה" (שם, עמ' 26-23).
[...]
"צ'רני: יש פה שני דברים שונים. שמואל אומר: הלל אני צריף כסף לשוחד. אני נשבר, אני אומר לו קח כסף, אני מודע נפשית לאפשרות שזה יכול להיות שוחד.
חוקר 2: נו
צ'רני: יפה. שמואל לוקח את הכספים האלה כן או לא ועושה בהם כרצונו.
חוקר 2: זה לא לאפשרות. אם אתה משתמש גם במינוח הזה שאתה נשבר באותה תקופה, אתה נשבר ממשהו שאתה יודע שהוא מסריח, זה הכוונה.
צ'רני: לא, אני נשבר
חוקר 2: אחרת על מה אתה נשבר, לא היית נשבר, זה לא ששמואל לחץ עליך סתם תביא לי כסף לאיזה צרכים פרטיים שלי ואתה נשבר
צ'רני: לא, שמואל בא ואומר לי: הלל, אני צריך מיד כסף לשוחד כי אני נוסע, אם לא אין לך הסכם פיתוח. אני בשלב הזה נשבר. אתה רוצה שאני אגיד שאני לא נשבר שוחד? אני נשבר מהדרישה? מה זה חשוב. שמואל שבר אותי ברגע הזה, העברתי לו כסף. עד פה – אמרתי. עכשיו, על סמך הסיפור הזה שאני העברתי
חוקר 2: כן
ועל סמך היומנים של שמואל
חוקר 2: כן
צ'רני: ועל סמך כל חדרי החקירות אולי, אני לא יודע
חוקר 2: כן
צ'רני: אתם באים ואומרים: הלל, הודית בשוחד 300 אלף שקל
חוקר 2: כן
צ'רני: ואני אומר בולשיט" (שם, עמ' 29-28).
--- סוף עמוד 167 ---
בסמוך לכך אומר החוקר לצ'רני "what's done is done", מה שנעשה בעניין הזה נעשה, וכי צ'רני במעשיו נתן גושפנקא למעשיו של דכנר. צ'רני, בתגובה, מבקש להציג לחוקרים שאלה:
"צ'רני: שאלה
חוקר 2: כן
צ'רני: סתמית
חוקר 2: כן
צ'רני: אל תענה לי
חוקר 2: כן
צ'רני: אתה מבקש ממני 300 אלף שקל לשוחד. אוקיי? אני נותן לך שלוש מאות אלף לשוחד.
חוקר 2: נגמר.
צ'רני: רגע, עצור
חוקר 2: נגמר
צ'רני: רגע, תעצור
חוקר: אתה גם אמרת את זה, אני לא יודע אם הוא שילם, לא עידכן אותי. אמרת את זה
צ'רני: עצור. אתה לוקח את ה-300 אלף שקל
חוקר 2: נותן אותם, תקשיב, לאשתי נותן את הכסף.
צ'רני: נותן למשפחה זה שוחד או לא שוחד?
חוקר: זה שוחד מבחינתך" (שם, עמ' 30-29).
לסיכום נקודה זו, מציגים החוקרים לצ'רני את הפרפראזה הבאה:
"חוקר: דכנר נפגש איתו, באותו יום ראשון ה-31 לשביעי עם שמחיוף ועם אנשים נוספים מהעירייה שפועלים עבור פרויקט הולילנד, ושילם להם כספי שוחד נקודה. הוא נסמך על האישור שלך שאתה מעביר לו כסף למטרות אלו. אכן העברת לו כסף כפי שראית ואף הודית בכך. אתה עצמך אמרת בעצמך שהמעשה כבר נעשה על ידך, כלומר העברת הכסף לדכנר והמודעות שלך שמדובר בתשלומי שוחד עבור בין היתר חתימה על הסכם הפיתוח. מה התגובה שלך?
צ'רני: התגובה היא
חוקר: אתה רוצה להגיד שלפי היומן אולי זה הלך לאח של שמחיוף?
צ'רני: ... אל"ף, כן. בי"ת כל, היומן שלו... לא כתוב כמה... לא כתוב למה... לא כתוב למי... לא כתוב לאיזה שמחיוף... ולא כתוב עבור מה. ואני אומר, שדכנר פעל עבור דכנר, ושאין לראות, לטעמי, שאני לא משפטן ולא רואה חשבון ולא כלום, בהודאה שלי על העברת כסף, עם נכונות, מתוך לחץ או אהבה או מה שתרצו, לתשלום שוחד, כתשלום שוחד בפועל. ואני אתן לעורכי הדין לריב ביניהם על העניין הזה. קטונתי" (שם, עמ' 32-30, ההדגשה בקו מסמלת הדגשה בעל-פה של צ'רני בחקירה – י"ע).
--- סוף עמוד 168 ---
123. את התייחסותנו לדבריו של צ'רני במשטרה, נסיים בהפניה לדברים שמסר בחקירתו מיום 9.5.2010 בנוגע לקרע שאירע בינו לבין דכנר:
"הנושא השני הוא נושא הקרע עם דכנר שלגביו מסרתי גרסה לקונית אך מלאה ואני אוסיף כך: מקיץ 2005 דכנר ממודר. לאחר ההתכתשות המילולית ביננו באוגוסט 2005 בנושא התשלום שהעברתי לדכנר וההערות שלו, ואני מדבר בעיקר על המכתב מיום 30.7.2005 שבו דכנר עונה לי בהמשך להתכתבות ביננו ביום 29.7.2005, ודכנר כותב לי שהוא 'מחזיק' את מהנדס העיר באמצעות כספים שהוא לקח מהשוק האפור. משלב זה בעצם דכנר מודר מבחינתי" [ת/509 שורות 38-33].
דברים דומים מסר צ'רני בהמשך בחקירתו ביום 27.5.2010:
"תשובה: לא פניתי. בשלב הזה בשנת 2007 לא האמנתי לדכנר למה שהוא כתב כי הוא ממודר אצלי מסוף 2005. הוא כבר שרוף.
שאלה: למה בכלל דכנר מערב אותך בגביית החובות מהשניים?
תשובה: דכנר מערב אותי בכל. אני לא ידעתי מכספים שהוא נתן לשטרית וללופוליאנסקי ולא ידעתי מהחוב שלהם. במסמך של דכנר מיום 30.7.2005 שם דכנר כתב לי שהוא לקח כספים מהשוק האפור והוא מחזיק את שטרית. זה מה שדכנר כתב. לדעת אני לא יודע כלום" [ת/510 שורות 225-219].
עד כאן הבאנו באריכות מדבריו של צ'רני בחקירתו במשטרה. להלן נתייחס בקצרה לדברים שמסר צ'רני בעדותו בבית המשפט.
עדות צ'רני בבית המשפט
124. בחקירתו הראשית, כנשאל צ'רני לגבי מכתבו של דכנר (ת/142) העיד צ'רני כי התרגל לכך שדכנר ביקש ממנו כסף, כי הוא "מכיר את הבקשות של דכנר בסוף כל חודש", וכי הוא "משוכנע, ואני משוכנע גם היום שהכספים האלה נועדו לתשלומי המשכורות של דכנר". צ'רני הוסיף כי קריאת המכתב כבקשה לתשלום שוחד היא נכונה לשנת 2013, אולם בשנת 2005 לא זו היתה התמונה. מכל מקום, לדברי צ'רני, המכתב הכעיס אותו שכן "הבקשות השונות, התחינות, הסיפורים, זה כבר בלתי אפשרי", ולכן השיב לו במכתב קצר ונזעם (ת/143), אך נענה לבקשתו והעביר לו את הכסף (פרוטוקול, עמ' 5756-5754).
--- סוף עמוד 169 ---
באשר למכתב התשובה של דכנר (ת/144) בו כתב דכנר כי הוא משלם לאורי שטרית משכורת חודשית, צ'רני העיד כי לא היתה לו כל סיבה לחשוב שקורה משהו לא תקין מבחנה משפטית בכל מה שקשור לאורי שטרית, גם אם בדיעבד הוא סבור שהיה עליו להיות זהיר יותר (בחקירתו הנגדית אף אמר כי נדלקה אצלו "נורית אדומה" שמיד כבתה – פרוטוקול, עמ' 5864). לדברי צ'רני, הנושא הקשה והרציני יותר שעולה ממכתבו של דכנר, היה נושא השוק האפור שדכנר הזכיר במכתבו (פרוטוקול, עמ' 5759-5757).
עוד העיד צ'רני באופן ספציפי לגבי החקירות שנערכו בימים 11-13.4.2010 בנוגע ל-ת/142-ת/144. לטענתו, החקירות נערכו לאחר שלא ישן במשך מספר ימים מאחר שהסוהרים היו מעירים אותו מדי שעה, כך שהגיע לחקירה כשהוא "ממוטט". צ'רני העיד על עצמו כי הוא הזדהה עם החוקרים וניסה לסייע להם מאחר שידע שאין לו מה להסתיר, ולא התווכח או רב אתם. צ'רני העיד כי הוא לא משפטן ואינו מייחס חשיבות לכל מילה שהוא אומר, אלא ניסה לשתף פעולה עם החוקרים (פרוטוקול, עמ' 5817-5816). וכך הוסיף צ'רני:
"ההצלחה הגדולה של החוקרים באותן 48 שעות שהם מצליחים להפנות אותי נגדי, כי אם יש מישהו שאני לא קל איתו ומתחשבן איתו עד הסוף זה אני עצמי, וכשהחוקרים מצליחים לשכנע אותי באותה תקופת זמן קצרה שדכנר אמנם שילם שוחד, ותראה את המכתבים ואת היומנים ותראה מה אמרו אחרים, אני יוצא כנגד עצמי, וזה מבחינה זו הצלחה של החוקרים כי אני אומר כמה מילים קשות על עצמי. ואחרי יום וחצי כזה, כי הסיפור נמשך באותו היום ולמחרת החוקרים עושים טעות פטאלית ונותנים לי לישון לילה, אני ישן בלילה שבין ה-12 ל-13.