--- סוף עמוד 319 ---
12.1.2004 (לפי חשבונית ת/187א) גורלה של תב"ע ו' כבר היה נתון בידי הוועדה המחוזית שבה למהנדס העיר אין תפקיד ולכן לא היתה הצדקה לשחדו.
קלנר מזכיר את קביעת בית משפט קמא, שלפיה בכך שהסכם ת/186 אינו מפרט משימות או פעולות שעל דכנר לנקוט, יש כדי ללמד שעבודתו הסתכמה בתשלום שוחד וטוען כי קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של דכנר. לטענת קלנר, דכנר אישר בעדותו כי אכן עבד (עבודה לגיטימית) לשם קידום תב"ע ו' ואף שכר מספר יועצים. לטענת קלנר, בהתחשב באמור, קרי, בהוצאות הממשיות שהיו לדכנר בקשר עם תב"ע ו' - יש קושי לקבל את גרסתו כי התמורה שהועברה לו בגין הסכם ת/186 נועדה עבור שוחד לשטרית.
לבסוף, טוען קלנר כי יש קושי ליצור חיבור בין הדיון שמקיים בית משפט קמא בפרשת הולילנד לבין הכרעתו – כך, נטען, בחלק הארי של הדיון בפרשה נזכרים רק ספרן וגלאון - תפקידם, מודעותם וכדומה, ואילו בחלק של ההכרעה נמצא כי אותם יש לזכות, אך יש להרשיע את קלנר, וזאת בהתבסס על ראיות נסיבותיות מועטות.
תשובת המדינה
40. גם בפרשה זו המדינה סומכת ידיה על הכרעת דינו של בית משפט קמא וטוענת כי ערעורו של קלנר מופנה כלפי ממצאי עובדה ומהימנות בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. המדינה חוזרת על ממצאיו של בית משפט קמא ביחס למהימנותו של קלנר, יחסיו עם דכנר, מעורבותו האישית והייחודית בסיכומים הכספיים עם דכנר, מודעותו לשיטות הפעולה המושחתות של דכנר, דבריו של רבין בשיחה עם עורכי הדין יצחקניא וסובל והתנהלותו של קלנר בעקבות איומיו של דכנר לפנות למשטרה.
תשלום שוחד – תוספת שבס
41. המדינה אינה משיבה לטענות הערעור לגופן אלא עומדת על היתדות שבאמצעותן עיגן בית משפט קמא את מודעותו של קלנר לכך שהתשלום שהועבר לפי הסכם ת/179 נועד בעבור תשלום שוחד לשטרית. המדינה בעיקר חוזרת ומפרטת את התמיהות שמעורר הסכם ת/179: היעדר פירוט של משימות או "אבני דרך" כפי שנהוג בהסכמי שירות מסוג זה, ומנגד סעיף "מתמיה" לפיו הולילנד פארק מתנערת מאחריותה לפעולותיו של דכנר. כן חוזרת המדינה על כך שמן הראיות עולה, כי ההסכם ת/179 לא היה אלא דרך להכשיר תשלום, שכבר הועבר לדכנר, בספרי הולילנד
--- סוף עמוד 320 ---
פארק וכי ההסכם נכרת רק לאחר העברת התשלום ולאחר שניתן אישור עקרוני לתוספת שבס. המדינה מזכירה גם, כי האישור העקרוני ניתן מאת מנהל המחלקה למדיניות ותכנון בעיריית ירושלים, "אשר היתה תחת אחריותו של מהנדס העיר, שטרית". המדינה מזכירה גם, כי בסופו של יום, קלנר לא הצליח להצביע על הצדקה ממשית שבשלה היה מקום לשכור את שירותיו של דכנר שעה שהועסקו בפרויקט אנשים בעלי מומחיות מוכחת בתחום, בוודאי לעומת דכנר. כן נאמר כי העבודה שדכנר ביצע ושעליה הצביע קלנר אינה מצדיקה את התשלום עליו הוסכם בת/179. לטענת המדינה, גם התנהגות הצדדים להסכם ת/179 תומכת במסקנה כי מדובר בהסכם פיקטיבי. הוסבר שההסכם ת/179 קובע כי התמורה תשולם ביחס להצלחה וקלנר, אשר טוען כי תנאי ההצלחה לא התמלא, כלל לא דרש מדכנר שישיב את המקדמה.