זו היתה מסכת הראיות החלקית שפרש בית משפט קמא בהכרעת הדין כדי לתמוך במסקנתו שלפיה התנהגותו של קלנר עובר לניסוח כתב התביעה ובסמוך לאחר מכן, מעידים כי קלנר לא פעל כמגשר אלא כמי שמנסה להציל את עורו. עמדתי לעיל על כך, שאף אם מסקנתו של בית משפט קמא היא אפשרית, היא ודאי לא הכרחית או המסקנה היחידה המתבקשת מן הנסיבות, וכי יש מסקנות הגיוניות נוספות שניתן להסיק מן הסיטואציה.
53. בית משפט קמא הצביע על ראייה נוספת שמקורה בתקופה מאוחרת יותר לניסוח כתב התביעה, שלדידו, מדגימה שחששו של קלנר מפרסום הפרשה לא נבע אלא ממעורבותו בה. המדובר בשיחה שנערכה בין קלנר ובין דכנר ביום 25.1.2010 (ת/405 – תמלול השיחה). מאחר שישנה מחלוקת באשר לנסיבות הקלטת השיחה, נביא את דברי דכנר בעניין זה בעדותו בפני בית המשפט:
"ש: שיחה בינך ובין קלנר, 25 לינואר בשעה 09:00 בבוקר. תתאר את הנסיבות של השיחה הזאת, מי הקליט אותה.
ת: הישיבה הזו התקיימה כשאני כבר הייתי במשא ומתן עם המשטרה, באשר לעסקת עד המדינה, הם ביקשו שאם אני אקיים פגישות עם חשודים פוטנציאליים, או שאני ארשום או שאני אקליט, שאני אזכור כל מה שדובר, בינואר, סוף ינואר, נפגשתי אז עם מר אביגדור, זה היה כ - 5-4 ימים לפני חתימת הסכם עד המדינה, נפגשתי איתו למטה ליד ביתי, ישבתי איתו במכונית שלו וזו הקלטה של אותה פגישה. היה לי מכשיר הקלטה שלי פרטי.
בית המשפט: הקלטת אותו על פי הדרכת המשטרה?
ת: לא. אמרו לי תעשה מה שאתה רוצה, רק תדע שאנחנו מבקשים לדעת בדיוק מה דובר. החלטתי להקליט" (עמ' 613 לפרוטוקול).
כלומר, דכנר, אשר בשלב זה מנהל משא ומתן לקבלת הסכם עד מדינה שבו הוא כה חפץ, יוצא, לבקשת המשטרה, לתעד חשודים פוטנציאלים. כפי שפורט לעיל, הסכם עד מדינה הוא כזה המתבסס, בדרך כלל, על כך שהמדינה מעניקה טובת הנאה לשותף לדבר עבירה שהסגיר את שותפיו. מכאן, שניתן להניח כי לדכנר אכן היה אינטרס להביא לידי המשטרה מידע איכותי המבסס את טענותיו לעבירות שוחד
--- סוף עמוד 341 ---
בפרשת הולילנד ובפרשת הזרע. עם זאת, וכפי שציין בית משפט קמא, דכנר לא ניהל את השיחה כמי שמבקש להעמיד את קלנר כ'חשוד פוטנציאלי':
"עד המדינה לא נשמע כמבקש ליזום ולנתב השיחה – כמצופה ממי שפועל בשליחות המשטרה – בטח ובטח נמנע מלנקוט מיני צעדים, שיש בהם לכרות בור 'ללכידת' נאשם 2 [קלנר]. עד המדינה נמנע מלהפנות במהלך השיחה את נאשם 2 [קלנר] לערבות הנגועות בביצות השוחד. עד המדינה נמנע מלהסיט השיחה לנתיבים בהם עלול היה נאשם 2 [קלנר] להידרדר ולשקוע" (עמ' 179 להכרעת הדין).