חרף מסקנותיו לגבי האופן בו התנהל דכנר בשיחה עם קלנר, בית משפט קמא מצא כי דברי קלנר בשיחה מחזקים את גרסתו של דכנר ואינם מאפיינים דברים של אדם חף מפשע. בכך התייחס בית משפט קמא בעיקר לחלקים בשיחה שבהם קלנר מבקש מדכנר לא לערבו בפרשה או לחלקים בהם חלק עמו דאגות שמדירות שינה מעיניו:
"נאשם 2 [קלנר] טוען לחפותו המלאה. מדוע היה עליו לחשוש כי חברו הנאמן מבקש לערבו בעניין לא לו?! מדוע היה הוא כה מוטרד שעד המדינה יערבו? מדוע אדם חף מכל עוון משביע חברו הטוב בנכדיו, שלא יערבו וישתדל להתרחק ממנו במהלך חקירתו? זו כל בקשתו!" (עמ' 178 להכרעת הדין).
תחילה ייאמר, כי דבריו של קלנר בשיחה אכן מחשידים ומעוררים את השאלה מדוע הוא נדרש להפציר בדכנר לא פעם ולא פעמיים שלא ישרבב את שמו לפרשה. לצד זאת, מתעוררת גם השאלה מדוע לאורך כל השיחה נמנע דכנר מלטמון לקלנר פח, מדוע הוא לא היטה בשום שלב את השיחה למחוזות שבהם קלנר עלול היה למעוד בלשונו. בית משפט קמא מצא הסבר להתנהלותו זו של דכנר - שוב - ביחסים ששררו בינו לבין קלנר, וכך נאמר בעניין השיחה: "חשוב לזכור, מדובר במפגש בין שני חברים קרובים ביותר" (שם). לא לגמרי ברור כיצד נימוק זה להתנהלותו של דכנר יכול לעמוד בשלב שבו דכנר כבר שטח בפני המשטרה את גרסתו באשר למעורבותו של קלנר בפרשות שחיתות. אם החברוּת בינו לבין קלנר לא מנעה מדכנר לסבך את קלנר בחקירותיו במשטרה, מדוע שהחברוּת ביניהם תטה את שיקול דעתו דווקא עכשיו כשהוא קרוב להשגת המטרה שאליה שאף - הסכם עד מדינה. מעיון מדוקדק בתמלול השיחה עולה גם, כי בשיחה התעוררו הזדמנויות להטיח בקלנר מידע מפליל, ככל שישנו, אך הדבר לא נעשה, או לכל היותר, נעשה באופן רפה מאוד, ומנגד תגובתו של קלנר לדברים אינה מצטיירת כמפלילה. כך, למשל, בשלב מסוים בשיחה דכנר אומר
--- סוף עמוד 342 ---
לקלנר ש"יש בפולאר חומר מרשיע", וכשקלנר שואל איזה חומר, דכנר משיב לו על הסכמים שחתם, ככל הנראה מול, ספרן או ברודנר. כלומר, דכנר כלל לא מנסה בשלב זה להבהיר לקלנר שיש בידו חומר מרשיע בעניינו. בהזדמנות אחרת בשיחה, קלנר אומר לדכנר "אני בהולילנד רגוע לחלוטין" וגם בשלב זה דכנר אינו מנסה לעמת אותו עם חומר מרשיע שעשוי היה להעיב על תחושת הרוגע עליה הצהיר קלנר. בשלב אחר בשיחה, בעניינו של אולמרט, קלנר מבהיר לדכנר את הסיכון שביציאה נגד אולמרט כאשר כל מה שיש לדכנר כדי לתמוך בגרסתו זו מילתו ועל כן "זה מילה שלו מול המילה שלך" ו"אתה [דכנר] צריך הוכחות מוצקות שהעברת את הכסף" – גם בהזדמנות זו, דכנר אינו מנסה להטיח בקלנר שישנן הוכחות נוספות, מעבר למילתו שלו.