"שאלה: ... בתאריך 1.2.04 דכנר קיבל שיק בגובה 120,000 ש"ח מפולאר נדל"ן בדף השיק נרשם כי התשלום הוא על חשבון שכר טרחה לעניין חברת הזרע. לשיק צורף מכתב של אמנון ספרן בו נרשם כי 'רצ"ב מקדמה ע"ס 120,000 ש"ח על חשבון ההסכם בינינו בנושא ייעוץ לפרויקט 'הזרע' מיום 27.5.01' [ת/352א] ... גם לגבי תשלום זה דכנר לא העביר חשבונית ... ספר על מתן תשלום זה והרקע לו.
תשובה: אני רואה את המסמכים הנ"ל לפני ואומר שעד היום לא ראיתים ואין לי מושג היום עבור מה שולם לדכנר" (ת/356 שורות 173-165, ההדגשות במקור).
"שאלה: אני מציג לך קבלה 212 מחברת ש.א.ד לפולאר נדל"ן בסך 522,215 ש"ח מיום 20.5.2004 [ת/354]. על פי הקבלה שולמו לדכנר כספים אלה בתאריך 19.4.04. כמו כן אני מציג לך מכתב ... מיום 18.4.04 – אמנון ספרן כותב לשמעון [שינקמן]: 'אבקש לשלם למר דכנר 115K בש"ח כתמריץ נוסף בגין עסקת הזרע' [ת/353] ... על תשלום זה שוב שמואל דכנר לא העביר חשבונית לחברת פולאר נדל"ן/קלדש. ספר על תשלום זה. בגין מה ניתן?
תשובה: אני רואה את המסמכים הנ"ל לפני ואומר שלא ראיתי את המסמכים האלה מעולם" (ת/356, שורות 214-201).
בעדותו הסביר קלנר, כי התשלומים משנת 2004 שולמו כמקדמות. קלנר הסביר כי החוזה המקורי עם דכנר בעבור עבודתו בעניין שינוי הייעוד – ת/325 – היה חוזה "רזה" שלא תגמל את דכנר כראוי על עבודתו, ולכן היתה הצדקה לתשלום המקדמות. באשר לתשלום הראשון ששולם לדכנר בשנת 2004 (120,000 ש"ח, ת/351) אמר קלנר את הדברים הבאים:
"אני רוצה לתת תמונת מצב איפה אנחנו עומדים בלוח הזמנים, אנחנו כשנתיים, מעל שנתיים, מאז החתימה עם דכנר, דכנר בשנתיים האלה כמעט לא קיבל כסף, עשה את עבודתו נאמנה והוא בא לבקש שניתן לו משהו על החשבון, מה שידענו שהוא אוהב, אחרי ששנתיים לא קיבל שום דבר חוץ מה-2,500 דולר לחודש, ולא נשכח שזה לא כל-כך הרבה כסף במושגים של דכנר, וגם ודאי במושגים שלנו, והוא כנראה פנה או אלי או אל אמנון
--- סוף עמוד 368 ---
ספרן, זה בכלל לא משנה, גם אם הוא היה פונה לספרן וגם אם אלי היה פונה, הייתי מאשר לו את זה, זה היה דבר טבעי לחלוטין שאנחנו נאשר לו את זה" (עמ' 6107 לפרוטוקול).
באשר לתשלום השני שאושר לתשלום לדכנר בשנת 2004 (על סך של 522,215 ש"ח, ת/353) אמר קלנר את הדברים הבאים:
"אני היום לא זוכר את כל ההיסטוריה, אני מניח שהתשלום הזה הובא לאישורי, ואני בטוח שאישרתי אותו, במקום לעשות את הסיפור החוזר שהוא בא לבקש, גם זכור לי שהתשלום הזה היה לצורך הדברים הפרטיים שלו, הרפואיים, יכול להיות המחלה של בתו או משהו חמור אחר, על-פי דברי דכנר. ואני גם חושב ואני בטוח שאם הוא היה בא לבקש ממני, אני בשתי שניות הייתי יכול לדבר עם אמנון ולשאול מה דעתו כי אני לא מקבל החלטות לבד, ואם אמנון אומר מה דעתך בוא ניתן לו כי אני באמת חושב שצריך לעזור לבן אדם, לא כל-כך עורכים ישיבות ארוכות להחלטות מהסוג הזה" (עמ' 6108 לפרוטוקול).