"מה שקרה זה הדבר הבא, אני ראיתי לפניי 900 בהלוואות של פולאר נדל"ן ופולאר השקעות ביחד[,]
--- סוף עמוד 371 ---
פלוס 1.3 מיליון חשבוניות שחייבים לנו. הטיפול בדברים האלה היה שונה. לגבי החשבוניות, פנינו כמו שאמרתי לרואה החשבון וקיבלנו את הפתרון שלו, לגבי ה-900 יש לך את המסמך, ת/401 שמסדיר את החוב ולכן המספר של ה-900 זה 300 ועוד 600. זה מה שאני יודע וזו התמונה האמיתית" (עמ' 3968 לפרוטוקול).
נראה, כי הדברים אכן עולים מנוסחו של ת/401 – הסכם בין פולאר השקעות ופולאר נדל"ן לבין דכנר. בהסכם מפורט האופן שבו דכנר יפרע חוב שהוא חב לחברות אלה בשני סכומים - 300,000 ש"ח ו- 600,000 ש"ח, המסתכמים יחד ל-900,000 ש"ח. פירעון הסכום אמור היה להתבצע בעיקר באמצעות המחאת זכויותיו העתידיות של דכנר מהזרע לטובת פולאר כאמור בת/400. אין בהסכמים התייחסות לתשלומים בסך 1,300,000 ש"ח שבגינם דכנר לא הוציא חשבוניות.
נוכח האמור, נראה כי אכן לא ניתן להסיק מת/400 ות/401 את שקלנר מבקש – נכונות של דכנר לקזז מהכנסותיו העתידיות תשלומים, שהיום הוא טוען לגביהם, שהועברו אליו אך למטרות שוחד. מכאן, שאין במסמכים אלה כדי לחזק את טענתו של קלנר כי התשלומים משנת 2004 היו מקדמות על חשבון שכרו העתידי של דכנר.
75. סיכומם של דברים – תשלום שוחד בקשר עם תמ"מ 3/5: לפי גרסתו של דכנר, בשנת 2004 הועברו לו שני סכומים – 120,000 ש"ח ו-522,215 ש"ח כדי שיעבירם כשוחד לאפרתי, על מנת שזה יתגייס לסייע להזרע בהתנגדותה לתמ"מ 3/5. גרסתו של דכנר בעניין זה, שלא עוררה קשיים משמעותיים כבנושאים אחרים, נתמכת בראייה חיצונית משמעותית - סכומים אלה הועברו לדכנר בלי אישור ועדת ההיגוי. אין חולק שוועדת ההיגוי פעלה באופן לא פורמאלי וסדרי עבודתה היו גמישים, כך שחברי הוועדה אישרו לא פעם תשלומים גם בדיעבד. חרף האמור, ההחלטה על תשלומי המקדמות לדכנר לא הובאה בפני ועדת ההיגוי – לא מראש ולא בדיעבד. יתרה מכך, קלנר בחר להעביר לדכנר תשלומים אלה בלי כל תיעוד או גיבוי לכך שבבוא היום יהיה ברור שיש לקזז סכומים אלה משכרו. כך גם אין ביטוי לחובתו של דכנר להשיב לקבוצת החברות את סכום המקדמות, ככל שבסופו של יום הוא כלל לא יהיה זכאי לתשלומים מהזרע. יש לזכור כי ההחלטה להעביר לדכנר את התשלומים באופן המתואר, נעשתה שעה שכבר היה ידוע שדכנר הציע לקלנר להשתמש בדרכי שוחד כדי לקדם את מטרות הזרע, ולאחר שכבר היה ידוע שקלנר העלה הצעה זו בפני אפרת, חבר ועדת ההיגוי, וזה סרב לכך באופן מפורש.