זאת ועוד, בניגוד לתשלומים שנטען כי שולמו לדכנר בקשר עם כתב ההרשאה ושלגביהם קיים אישור של ועדת ההיגוי, במקרה זה אין אסמכתא ברורה התומכת בטענותיו של קלנר. אמנם בחומר הראיות כלולים המסמכים ת/352א ות/353, על גביהם נרשמו נימוקיו של ספרן לתשלומים אלה ("מקדמה על חשבון ההסכם" ו"תמריץ נוסף בגין עסקת הזרע"), אך מעבר לכך אין אסמכתא לתשלומים: אין החלטה של ועדת היגוי, וחרף טענותיו של קלנר במשטרה (ת/515א בעמ' 27) – אין כל בטוחה או גיבוי מזמן אמת לכך שניתן יהיה לקזז מקדמות אלה מתשלומים שייתכן וישתלמו לדכנר בעתיד.
--- סוף עמוד 370 ---
הסכמי הפשרה עם דכנר ומשמעותם בפרשת הזרע
74. כזכור, קלנר מבקש להיבנות בערעורו מההתרחשויות שארעו בשנת 2007, לאחר שבפולאר השקעות ונדל"ן למדו על חובותיו הפתוחים של דכנר לקבוצת החברות. כמפורט לעיל, לאחר שהתברר שדכנר לא העביר חשבוניות עבור סכומים לא מבוטלים, נעשו אליו מספר פניות כדי שיוציא חשבוניות או שלחלופין ישיב את המקדמות שקיבל. כשמאמצים אלה העלו חרס, פנו נציגי קבוצת החברות לעזרתו של קלנר, שכבר לא נשא במשרה בחברות אלה. דכנר השיב לפניות אלה בהסברים שונים, וביניהם כי למיטב זכרונו כבר הוציא חשבוניות (ת/357). בסופו של יום, ובמאמצים משותפים של נציגי החברות ושל קלנר, הסכים דכנר לחתום על התחייבות לקזז את חובותיו מהשכר העתידי שייתכן ויתקבל אצלו מקבוצת החברות עבור עבודתו בענייניה של הזרע (ת/400 ו-ת/401). לטענת קלנר, העובדה שבהסכמים אלה דכנר היה נכון לקזז את חובותיו מתקבוליו העתידיים מלמדת כי הוא לא התכחש לחובותיו. נטען, כי אילו אכן היה מדובר בתשלומי שוחד, מדוע שדכנר יסכים לממנם מכיסו, שהרי זוהי משמעות התחייבותו לקזז סכומים אלה משכרו העתידי. כמפורט, בית משפט קמא העדיף את גרסת המדינה, כי אין ללמוד דבר מהסכמות אלה של דכנר, שכן, מעבר לכך שכלל לא היה ברור שדכנר יהיה זכאי לאותו שכר עתידי (אשר הותנה בהצלחה), הרי שאין לצפות מדכנר שינסה לפתוח חזית עם קבוצת החברות שעה שבן בריתו למעשים הפליליים, קלנר, כבר אינו מועסק בחברות. נראה, כי יש קושי לקבל קביעה אחרונה זו של בית משפט קמא המבוססת, במידת מה, על הנחה מוקדמת שאכן היו מעשים פליליים, שעה שזו השאלה שבה נדרשים להכריע.
לצד זאת, סבורני כי לא ניתן לקבל את טענתו של קלנר בעניין זה מטעמים אחרים המפורטים בתשובת המדינה. כעולה מהכרעת הדין ומעדותו של פישלר בפני בית משפט קמא, בשנת 2007 ביקשו בקבוצת החברות להתמודד עם "חשבונותיו הפתוחים" של דכנר. חשבונות אלה כללו תשלומים שהועברו לדכנר ושלא הוצאו בגינם חשבוניות בסך של כ-1,300,000 ש"ח, ולטענת המדינה, סכום זה משקף את תשלומי השוחד שהועברו לדכנר במסגרת פרשת הזרע. חשבונותיו הפתוחים של דכנר, כללו גם הלוואות מתועדות שניתנו לדכנר בסך של 900,000 ש"ח (מסמך המסכם את יתרות החובה של דכנר – ת/470לג(1)). בעדותו הסביר פישלר כי בהסכמים ת/400 ו-ת/401 התחייב דכנר לקזז את חוב ההלוואות האישי שלו בסך 900,000 משכרו העתידי וכי הסכמים אלה אינם מתייחסים לתשלומי המקדמות: