נוכח כל האמור נראה, כי לא היה מקום לתמוך את הרשעתו של קלנר בטענה שלפיה ההסכמים עם דכנר בעניין תוספת שבס ותב"ע ו' כלל לא נדרשו כיוון שניתן היה לכלול עבודה זו במסגרת חובותיו לפי הסכם המיליון, ועל כן מדובר בהסכמים "חשודים".
מעמדו ומעורבותו של קלנר בהולילנד פארק
78. סוגיה כללית נוספת שנדונה בהכרעת הדין, ורלבנטית לשני התשלומים שנקבע כי הועברו לדכנר למטרות שוחד, נוגעת למידת מעורבותו של קלנר בחברת הולילנד פארק, ובפרט בהתקשרות החברה עם דכנר.
מקובל ומוסכם על כולם שאף שקלנר לא נשא בתפקיד רשמי בהולילנד פארק, היתה לו מעורבות בהיבטים אלו ואחרים של הפרויקט. בית משפט קמא קבע בהכרעת דינו, כי עדותו של קלנר לפיה מעורבותו בענייני פרויקט הולילנד היתה שולית, מבליטה לרעה חלק אחר בעדותו שלו ושל המנהלים, ושלפיו הוא אישר את המסגרות הכספיות להתקשרות עם דכנר והיה מעורב בהתקשרויות עמו. כלומר, אף שככלל קלנר לא התערב באופן בו ניהלו ספרן וגלאון את הפרויקט, קלנר מצא להיות מעורב דווקא בתשלומים לדכנר. נקבע שהדבר מחזק את גרסתו של דכנר, כי קלנר היה מודע לתשלומי השוחד שהועברו לדכנר במטרה לקדם את האינטרסים של הולילנד פארק.
נראה, כי בהקשר זה ראוי למתן מעט את קביעת בית משפט קמא. בחקירותיו במשטרה הציג קלנר גרסה המרחיקה אותו, שוב, באופן מחשיד, ממעגל השוחד. אם כי, במקרה דנא, גם בחקירותיו במשטרה וגם בעדותו בבית משפט העריך קלנר שהוא
--- סוף עמוד 376 ---
אישר את מסגרות התשלום להסכמים עם דכנר ולא התנער לחלוטין מאחריות. גם בעדותו ניסה קלנר למזער את מעורבותו בניהול פרויקט הולילנד והסביר על שיטת הניהול הביזורית בה נקט, ועל רקע זה באה קביעתו של בית משפט קמא כי לכן מעורבותו, דווקא בנושא התשלומים לדכנר, מעוררת חשד. אין לכחד כי הדברים מעוררים שאלה, אך נראה כי יש בנסיבות המוסכמות כדי ליתן לה מענה חלקי. קלנר היה זה ש"שידך" את דכנר להולילנד פארק, מוסכם על כולם כי דכנר וקלנר ניהלו קשרי חברות ומוסכם גם, כי בצד יתרונותיו של דכנר, ההתנהלות עמו היתה לעיתים שונה מזו שהיתה נהוגה עם ספקים אחרים. כך, למשל, בדרישותיו למקדמות. על כך אף העיד שינקמן, סמנכ"ל הכספים של פולאר נדל"ן, שהסביר כי אם ההתנהלות מול דכנר היתה שונה מההתנהלות אל מול ספקים אחרים, הדבר נבע גם מכך ש"ספקים אחרים לא פעלו מול החברה באופן כל כך אינטנסיבי ובכל כך הרבה פרויקטים כמו שדכנר פעל" (עמ' 1746 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ניתן להבין מדוע קלנר היה מעורב יותר בענייניו של דכנר, ומדוע ענייניו דרשו יותר מעורבות.