--- סוף עמוד 384 ---
בית משפט קמא העלה את התהייה הבאה "מדוע היה על הולילנד פארק לשלם עבור קידום תב"ע ו', (שהוגשה ביוזמת נאשם 1 [צ'רני]) לעד המדינה, כאשר מדובר בקרקע של נאשם 1, קרקע שלהולילנד פארק אין קשר ... מדוע במהלך ההתחשבנויות בין הולילנד פארק להולילנד תיירות נמנעה הולילנד פארק לפנות לנאשם 1 [צ'רני] ולבקש להתקזז - במערכת ההתחשבנות הקיימת ביניהם - על תשלום זה שנוגע להולילנד תיירות" (עמ' 231 להכרעת הדין, ההדגשה במקור). אודה כי תהייה זו אינה לגמרי ברורה לי בהתחשב בכך שמוסכם על הכל כי הולילנד פארק הכניסה בתב"ע ו' שינויים לעומת תכניות קודמות, שהיו בעלי משמעות עבורה, בפרט בהתחשב בנתון המוסכם שלפיו אישורה של תב"ע ה', תכנית שהגישה הולילנד פארק, לא נראה באופק. אם דכנר אכן נדרש לבצע עבודה עבור ענייניה של הולילנד פארק בעניין תב"ע ו', מדוע שצ'רני או הולילנד תיירות ישפו את הולילנד פארק על הוצאותיה בעניין זה.
86. בית משפט קמא סבר שראייה נוספת התומכת בגרסתו של דכנר היא החשבונית שהוציא כנגד התמורה ששולמה לפי ההסכם ת/186. על החשבונית ציין דכנר כי התמורה הועברה לו "על חשבון ייעוץ ותכנון עתידי" (ת/187). בית משפט קמא סבר כי דכנר כתב דברים אלה "כאשר מוחוור בעליל כי מדובר בחשבונית האומרת שקר" (עמ' 230 להכרעת הדין). המדובר בקביעה חמורה וחד משמעית, אך לא ברור מהכרעת הדין מהיכן נלמד שהחשבונית, והאמור בה, אינו אלא שקר. אף אם בית משפט קמא סבר כי ההסכם ת/186 מעורר חשדות מסוימים, אין בהם כדי לבסס קביעה כה נחרצת כי החשבונית הקשורה אליו "אומרת שקר". כך, למשל, לא נטען או נקבע, כי דכנר לא ביצע כל עבודה בקשר עם תב"ע ו' באופן שניתן לומר כי האמור על גבי החשבונית הוא בהכרח שקר. במקרה דנא, קביעה זו אינה ניצבת על קרקע ראייתית איתנה.
מסיבות אלה, יש לזכות את קלנר מהעבירות בהן הורשע ביחס לתשלום שהועבר מהולילנד פארק לדכנר ביום 14.1.2003 (ת/186-ת/187).
סיכומם של דברים – פרשת הולילנד
87. בפרשה זו הציג דכנר גרסה שעוררה קשיים מסוימים. גם אם לא ניתן לקבל את כל טענותיו של קלנר בעניין זה, אכן נראה שדכנר לא הציג גרסה קוהרנטית באשר ל"שיטת העבודה" שבה שיחד את שטרית. בנוסף, קיים חוסר בהירות ביחס לשאלה – מי האחראי העיקרי לתשלומי השוחד לשטרית, קלנר או צ'רני וזאת נוכח הקשיים שהתעוררו בעדותו של דכנר בעניין זה (כאמור בפירוט טענותיו של קלנר). לצד זאת,