--- סוף עמוד 383 ---
85. בהקשר זה גם לא ברור מה פגם בכך שהולילנד פארק שילמה לדכנר בטרם הוכיח כי עבודתו תרמה לקידום תב"ע ו'. אכן, בחלק מהחוזים עם דכנר, התרומה – או חלקה - הותנתה בהצלחה, אך ברי כי מודל התקשרות זה אינו הכרחי עד כדי שסטייה ממנו תראה כנסיבה מחשידה. עבודה על אישור תכנית עשויה לארוך זמן מה, ואכן בענייננו נראה כי העבודה על תב"ע ו' נמשכה על פני כשנתיים, ונראה לגיטימי כי יועץ המקדיש מזמנו ומרצו לקידומה של התכנית יזכה לתמורה עבור עבודה שביצע. כך גם, ההסכם שנכרת עם דכנר בעניין עבודתו בקידום שינוי הייעוד של קרקעות חוות שלם - ת/325 - קובע כי דכנר יזכה לשכר שוטף, שאינו תלוי בהצלחת הפרויקט, ואם אכן משימתו תצלח, דכנר יהיה זכאי לתמורה נוספת. נראה כי לצד העלאת השאלה, האם דכנר הרים תרומה כלשהי לפרויקט, היה מקום להעלות את השאלה אם קידומה של תב"ע היא משימה שדורשת עבודה, האם דכנר אכן ביצע עבודה והאם היו לו הוצאות בקשר עם משימה זו. דכנר טען בעדותו, כי אכן היו לו הוצאות והוא ביצע עבודה, אך הסביר כי עבודה זו היתה בעיקר עבור חלקה של הולילנד תיירות בתב"ע ו', וכך גם הוצאותיו. עוד הסביר דכנר, כי העבודה עבור הולילנד פארק, בהקשר של תב"ע ו', כללה רק קידומן של "ארבע נקודות", ו"תרומתו" של שטרית בהקשרן, היתה לשלוח את סגניתו לוועדה המחוזית כדי להתמודד עם התנגדויות הקשורות בחלקה של הולילנד פארק. מכאן, טוען דכנר, כי עבודתו בעניין תב"ע ו' מומנה על-ידי הולילנד תיירות ואילו הכסף ששילמה לו הולילנד פארק "הוקצה" לתשלומי שוחד לשטרית. נראה כי שוב אנו נתקלים במצב בו גרסתו של דכנר היא אשר "יוצקת" את התוכן המחשיד לראייה "מחשידה", ככל שהיא אכן כזו – חוסר הגיונו של החוזה. לדכנר מוזרמים כספים לקידומה של תכנית שתטיב עם שתי חברות - הולילנד תיירות והולילנד פארק. לשתי החברות אינטרס ברור לקדם את התכנית, ודכנר אכן עובד על קידומה ושוכר אנשי מקצוע שיסייעו לו. אגב, מעדותו של דכנר עולה כי רק ביחס לאיש מקצוע אחד (עו"ד זינגר) סיכם דכנר מראש עם צ'רני כי הולילנד תיירות תשיב לו את הוצאותיו. כלומר, על פני הדברים נראה כי היתה הצדקה ברורה לתגמל את דכנר עבור עבודתו, ולא ניתן לשלול כי כך גם הצטייר המצב לקלנר, שלא היה מצוי בעומקם של ההיבטים התכנוניים של הפרויקט, אף אם אישר את מסגרת התשלום לדכנר. אם דכנר בחר לקדם את תב"ע ו' באמצעות שוחד ולהקצות לכך משאבים מתוך כספים ששולמו לו על-ידי הולילנד פארק, ייתכן בהחלט שהיתה זו בחירה אישית שלו, והמארג הראייתי המצומצם שהובא לעיל, אינו מלמד במידה הנדרשת כי דכנר היה מודע לכך. נזכיר, כי בוצעה עבודה לקידומה של תב"ע ו', נשכרו אנשי מקצוע, ובעניין זה אף לא עלתה טענה של "מניע" לשחד, כלומר לא נטען כי לא ניתן היה לקדם את תב"ע ו', ולמצער את האינטרסים של הולילנד פארק בגדרה, בדרכים לגיטימיות, או שנקודות אלה עוררו קושי משמעותי שניתן היה להתגבר עליו רק באמצעות שוחד.