--- סוף עמוד 382 ---
כי לחלק מהסימנים המחשידים שבית משפט קמא מצא בהסכם, ניתן למצוא גם הסברים הגיוניים וסבירים שאינם כרוכים במסקנה כי התשלום שהועבר לדכנר במסגרת ת/179 נועד בעבור תשלום שוחד. לצד זאת, נמצא, כי גם אם בסופו של יום קלנר היה מעורב באישור מסגרות השכר של דכנר – גם בעניין תוספת שבס – נראה, כי ההחלטות המקצועיות בעניין זה, כגון מדוע להעסיק יועץ ולא להפקיד זאת בידיו של ספרן או כיצד יש להתייחס לתנאים שהציבה העירייה עבור הגדלת יחידות הדיור, לא היו בידיו של קלנר. מכאן, שלא נמצאה ראייה חיצונית בעלת משקל שיכולה לתמוך, לחזק או לאמת את הגרסה שלפיה קלנר היה מודע לכך ששולם שוחד לשטרית, אם אכן שולם.
מסיבות אלה, יש לזכות את קלנר מהעבירות בהן הורשע ביחס לתשלום שהועבר מהולילנד פארק לדכנר ביום 14.7.2003 (ת/183-ת/185).
תשלום שוחד – תב"ע ו'
84. כזכור, במסגרת הסכם ת/186 נשכרו שירותיו של דכנר בקשר עם קידומה של תב"ע ו', שהולילנד תיירות יזמה והגישה לאישור, אך שבגדרה הכניסה הולילנד פארק מספר שינויים בתכניות קודמות. ההסכם ת/186, נושא תאריך של ינואר 2004, ונאמר בו כי דכנר יפעל "למתן תוקף של תכנית בניין עיר 3507ו' [תב"ע ו'] ממועד חתימת הסכם זה ועד למועד מתן תוקף לתכנית". עוד נקבע בהסכם, כי בתמורה לעבודתו ישתכר דכנר "300,000 ש"ח בתוספת מע"מ ותשולם במעמד חתימת הסכם זה". נקבע, כי חשבונית שהוציא דכנר ביום 12.1.2004 על סך 300,000 ש"ח (ת/187) היא בעבור התמורה ששולמה לדכנר לפי ת/186. קיים דמיון בין סגנונו התמציתי של הסכם ת/186 לבין הסכם ת/179, ואכן חלק מהדיון שנערך לעיל בעניינו של הסכם ת/179 רלבנטי גם לענייננו. כפי שצוין לעיל, לא נראה כי יש מקום לייחס משמעות יתרה לכך שההסכם אינו קובע "אבני דרך" או משימות מוגדרות שעל קלנר לבצע. לא הובאה כל ראייה שאין מדובר בחוזה רגיל ביחסי העבודה של הולילנד פארק עם ספקיה בכלל או עם דכנר בפרט, באופן שיש בו לעורר חשד. יש מקום גם לחזור ולהעיר, כי התקשרות זו באה על רקע פעילות אינטנסיבית של דכנר אל מול מנהלי הולילנד פארק, אם במסגרת עבודה משותפת על פרויקט הולילנד ואם בעבודה המשותפת במסגרת הפרויקטים שקידמה חברת הזרע. המנהלים הכירו את יכולותיו וכישוריו של דכנר בתחום התכנוני גם מעבודתו עבור הולילנד תיירות. על רקע מכלול זה, סגנונו התמציתי של החוזה אינו בהכרח עולה כדי ראייה מחשידה התומכת בגרסתו של דכנר.