--- סוף עמוד 381 ---
כלומר, דכנר, ספרן וגלאון ייחסו למכתב משמעויות שונות, ויושם אל לב כי בית משפט קמא לא מתייחס לעמדתו של קלנר ביחס למכתב. בית המשפט הסביר כיצד כל פרשנות בעצם מתיישבת עם גרסתו של דכנר: אם יש לפרש את המכתב כמאשר את הבקשה לתוספת שבס, הרי שיש בכך לעורר חשד נוכח סמיכות הזמנים בין קבלת המכתב (יוני 2003) לבין העברת התמורה לדכנר (יולי 2003). אם המכתב מלמד כי לא עלה בידי דכנר לקבל אישור לתוספת שבס, מדוע לא בקשו ממנו כי ישיב לידי הולילנד פארק את המקדמה שקיבל, שהרי התנאי לקבלת התמורה לפי ת/179 לא השתכלל. ניתן גם לומר, כי העובדה ששלושה גורמים מקצועיים שהיו מעורים בפרויקט היו חלוקים באשר למשמעות המכתב מלמדת, כי מצב הדברים יותר מורכב מהאופן בו ביקשה המדינה להציגו. המכתב שיקף אישור מסוים מטעם העירייה, ובמובן זה, דכנר עמד בחלק מהציפיות ממנו, אך מאחר שהתנאים בו היו קשים על הולילנד פארק, כפי שהעיד ספרן, הרי שלא ניתן היה לממש את האישור העקרוני. במצב דברים זה, המסקנה הבאה אף היא אפשרית – עבודתו של דכנר הניבה תוצאה מסוימת, שלא היתה חד משמעית ושהותירה בידי הולילנד פארק בחירה באשר להמשך מהלכיה בעניין זה. במצב כזה, לא ברור אם יש לדרוש את השבת המקדמה, שהרי עבודתו הניבה תוצאה חלקית. נדמה, כי מסקנה זו נתמכת גם בעובדה שלדכנר לא הועברה יתרת התמורה שנקבעה בהסכם וכי לא נמצאו ראיות שדכנר דרש את היתרה בשלב אחר. לבסוף, וכפי שהוער לעיל, יש לשים לב כי בעניין זה הכרעת הדין מתמקדת בעיקר בספרן וגלאון – כיצד הם פרשו את המכתב בעניין תוספת שבס, מדוע אם פרשו אותו באופן מסוים לא דרשו את החזר המקדמה, ומה היתה החלטתם האופרטיבית לאחר קבלת המכתב. מדבריו של בית משפט קמא, מצטיירת תמונה של התפתחות בתחום מקצועי ולקלנר היתה מעורבות מוגבלת בהליך פרשנות המכתב או בגיבוש העמדה ביחס לתשלומים לדכנר בעקבות תוצאותיו. מכאן, שיש קושי במסקנה כי העובדה שלדכנר שולמה תמורה חרף התוצאה החלקית שעבודתו הניבה מלמדת, כי "יש ממש" בעדותו של דכנר ביחס למהות התשלום, ובפרט ביחס למודעותו של קלנר למטרת התשלום, ככל שאכן התשלום נועד למטרות שוחד.
83. סיכומם של דברים: תשלום שוחד – תוספת שבס: דכנר הציג בנושא זה גרסה שנתקלה באי אילו קשיים - בפרט באשר לאופן שבו תואם מהלך השוחד אל מול שטרית, כמפורט בתיאור טענותיו של קלנר. כך שאם ממילא נקבע כי גרסתו של דכנר יכולה לעמוד רק מקום בו היא מקבלת חיזוק ממשי, לדברים יש משמעות יתרה בהקשר דנא. בחלק זה פורטו הסיבות המרכזיות שבגינן מצא בית משפט קמא כי "יש ממש" בגרסתו של דכנר, ואלה מתמצות בעיקר בחוסר ההיגיון שטמון לכאורה בהתקשרות עם דכנר וסימנים מחשידים שלכאורה עולים מניסוח ההסכם עמו. כפי שפורט לעיל, נראה